לפי בדיחה ידועה, "איך תזהה אם העומד מולך הוא פעיל אקלים? אין צורך, הוא כבר יגיד לך". הבעיה היא שגם כשעוברים למישור הרציני, חלק לא מבוטל מהטענות שהציבור שומע בנושא נשמע כמו בדיחה. דוגמאות? יש בלי סוף. "גשמים עזים והצפות – שינויי האקלים גרמו למזג האוויר לצאת מהאיזון" (כותרת מ־ynet אחרי מערכת חורפית קשה), "כולנו מרגישים את הגשמים פוחתים" (ישראל היום). בקיצור, כולנו מכירים את המשפטים האלה, אולי אפילו אומרים אותם בכל פעם שיש אירוע מזג אוויר קצת חריג.
הבעיה היא שהנתונים, אפעס, לא ממש תומכים בטענה שאתם מסוגלים לחוש את שינויי האקלים המדוברים, בטח לא ירידה או עלייה בכמויות הגשם. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה השבוע את מדדי האקלים משנות החמישים ועד היום. אם אתם רוצים את השורה התחתונה – ישראל מתחממת, אבל לא מתייבשת. פרספקטיבה של 70 שנה מאפשרת לסנן החוצה טענות שנובעות מאיזה מקריות חד־פעמית. או אם תרצו, "כך תדברו בצורה רצינית ומבוססת על משבר האקלים".
נתחיל בהתחממות. בשנת 1950, עם תחילת המדידות, הטמפרטורה הממוצעת בישראל עמדה על 20 מעלות צלזיוס. עד שנת 2023 הטמפרטורה הממוצעת עלתה בכ־1.9 מעלות. בקיצור, ישראל התחממה בכמעט 2 מעלות מאז שנות החמישים. השעה הקרה ביותר בלילה עכשיו חמה יותר בממוצע ב־2.2 מעלות, שיא החום ביום טיפס בממוצע ב־1.8 מעלות.
עד כאן העובדות לגבי עליית הטמפרטורה הממוצעת בישראל. התחממות של כ־2 מעלות זה הרבה ביחס לאזורים אחרים בעולם. אבל כמו שאפשר לראות בגרף, זוהי מגמה שנפרסת על פני שבעה עשורים, כאשר העלייה שנמדדה משנה לשנה היא בשברירי מעלות, ולפעמים אפילו ירידה. בהנחה שאתם לא מסוגלים להרגיש את ההבדל הדרמטי בין מזגן על 20 למזגן על 21, אין סיבה שתאמינו למישהו שטוען ש"כולנו מרגישים כמה חם יותר לעומת השנים הקודמות".
שימו לב, אין כאן טענה שמשבר האקלים לא קיים, אלא שלא רציני לטעון ש"כולנו מרגישים" את ההתחממות. מבט פשוט בגרפים יראה לכם גם שהעסק תנודתי למדי. בשנה אחת יכולים להיות הרבה מאוד ימי חום, ובשנה שאחריה יש צניחה בהם, מה שגורר תחושות סובייקטיביות של "כזה דבר אנחנו לא זוכרים". המגמה האובייקטיבית מתבהרת רק מפרספקטיבה של הרבה שנים.
והמגמה היא אכן התחממות. "ימים חמים" הם ימים שבהם טמפרטורת המקסימום גבוהה מ־30 מעלות צלזיוס. "לילות חמים" הם לילות שבהם טמפרטורת המינימום הייתה גבוהה מ־20 מעלות. כאן יש שינוי משמעותי מאז 1950 ועד היום. מספר הימים החמים הממוצע בשנה עלה ב־38 ימים, ומספר הלילות החמים זינק ב־55 ימים. לילות הקיץ החמים גולשים גם לעונות אחרות. יש גם מגמת הפחתה במספר ימי הקרה בכל שנה (ימים שבהם הגיעה הטמפרטורה ל־2 מעלות), אבל המדד הזה תנודתי מאוד, ובלמ"ס מציינים ש"מגמת הירידה אינה מובהקת ברמה הארצית".
מומחי אקלים מסבירים פעמים רבות שהמשבר מתאפיין ב"אירועי אקלים קיצוניים", אבל לפחות במקרה של ישראל אין סימטרייה. ההתחממות ניכרת בהרבה מהירידה בעוצמת הקור. למשל, "גל חום" הוא מקרה של שלושה ימים ומעלה שבהם הטמפרטורה המקסימלית הייתה גבוהה מהעשירון העליון של הטמפרטורות. מספר הימים שבהם היו "גלי חום" זינק מאז אמצע המאה שעברה בנתון משוגע של כ־41.5 ימים בממוצע. במקביל, מספר "גלי הקור" בשנה פחת, אבל רק בעשרה ימים.
מכאן למדנו שטיעונים המבוססים על כך שאפשר להרגיש את העלייה בטמפרטורות אינם רציניים, אבל מי שמרגיש כי בשנים האחרונות יש גלי חום הרבה יותר ארוכים – בהחלט יש לו על מה לסמוך. לעומת זאת, מי שמספר לכם כיצד הוא חש בשנים האחרונות שיש הרבה פחות גשם, או הרבה יותר אירועי סופות קיצוניים – פשוט חרטטן, לפחות אם מדובר בישראלי. לפי מדדי המשקעים של הלמ"ס, "לא מצטיירת מגמת ירידה או עלייה ארצית בכמות המשקעים".
מאז החלו המדידות בשנת 1953, יורדים בישראל 454 מילימטרים של גשם בשנה ממוצעת. ממינימום של 216 מ"מ בשנת 1999 השחונה, ועד מקסימום של 910 מ"מ בשנת 1992 הסוערת. יש תנודות גדולות בין השנים, אבל על פני 70 שנה אי אפשר להצביע על מגמה כלשהי של הפחתה במשקעים או עלייה בהם.
אין כאן טענה שמשבר האקלים לא קיים, אלא שלא רציני לטעון ש"כולנו מרגישים" את ההתחממות. מבט פשוט בגרפים יראה שהעסק תנודתי למדי
"גם במספר ימי הגשם ואירועי גשם קיצוני לא ניכר שינוי מובהק במהלך השנים", כותבים בלמ"ס. בשנה ממוצעת בישראל יש 40.5 ימים שבהם יורד גשם כלשהו מעל מילימטר אחד, וכ־7 ימים שבהם יורד גשם כבד של יותר מ־20 מ"מ. הגרף משתנה וקופץ משנה לשנה, אבל אין כיום פחות או יותר מקרי גשם קיצוני לעומת שנות החמישים.
כאשר בוחנים את מדד מספר ימי היובש בשנה (ימים רצופים בחורף שאין בהם גשם), לא ניכרת שום מגמה מובהקת של עלייה או של ירידה. מישהו צריך לספר לרננה רז שישראל דווקא לא מתייבשת. גם התחושה ההפוכה, שיש פתאום רצף מטורף של ימים גשומים שלא היה בעבר – אין לה על מה לסמוך. "במדד המתאר את מספר ימי הגשם הרצופים לא ניכרת מגמת שינוי בעלת מובהקות סטטיסטית". כבר 70 שנה שחורף ישראלי ממוצע מכיל כ־5.5 ימי גשם רצופים לכל היותר.
אותה תוצאה מתקבלת גם אם מחפשים "אירועי גשם קיצוניים" – כמות משקעים מקסימלית ביום אחד. בשנת 1992 היה פה יום גשום במיוחד עם 74 מילימטר שירדו בממוצע ארצי, אבל כאמור היו שנים שחונות בהרבה, ובסיכום כל התנודות האלה הממוצע השנתי הוא 52 מ"מ. מהפיפטיז ועד ימינו זה לא השתנה בצורה מובהקת.
הוויכוח על ההתחממות הגלובלית והשלכותיה הוא עניין רציני מאוד. רק בשבוע שעבר עסקנו כאן בדיון הער שהיא גוררת בשאלה כיצד ואם להגביל את משק החשמל, או לייקר אותו בעבור האזרחים. כדאי, אם כך, לגשת אליו עם טיעונים רציניים ומבוססי נתונים.
