נעה ארגמני כבר לא נמצאת בשבי ארגון הטרור חמאס. הודות לאומץ ליבם של כוחות הביטחון של ישראל היא שוחררה במבצע הרואי, והיא עכשיו אתנו כאן. אישה צעירה, שחופשייה לחיות את חייה. כמה מרגש לכתוב זאת.
יחד עם אביה יעקב, עטור זקן האבלות על רעייתו שנפטרה, הצטרפה ארגמני אתמול לטיסת ראש הממשלה לוושינגטון. מי שדמותה נחקקה על שערי העיתונים בעולם כשהיא מובלת על אופנוע בידי מחבלים עזתיים שיכורי הצלחת הטבח וביזת האנוש, מי שצולמה זועקת לעזרה, ישבה אתמול ליד החלון במטוס, וקיבלה יחס מחבק במיוחד מצוות הדיילים.
ומאז היוודע דבר הצטרפותה לנסיעה, הרוחות הרעות ברשתות החברתיות סוערות. ומילא אם היו אלה רק מנבלי פה נטולי שם שבוחרים להשתלח בשפת ביבים בהחלטה של האב ובתו. אבל לא – גם עיתונאים כמו דן מרגלית ואורי משגב הצטרפו לחגיגה על גבה.
נדמה כי אין תחתית צבועה יותר, מאשר למתוח ביקורת על החלטת השניים להיענות להזמנת ראש הממשלה. בכל תכנית אקטואליה רדיופונית מקרית, ניתן לשמוע בימים אלו מילים קשות מאוד של בני משפחות חטופים שמוטחות בדרג המדיני בכלל, ובראש הממשלה בפרט. קוראים לו אכזר, אומרים שידיו מגואלות בדם. וזה בסדר גמור. ייסורי השאול הבלתי נתפסים של מי שבני משפחותיהם מוחזקים בעזה – מתירים להם לומר כל שברצונם לומר. יש מקרים שבהם מראיינים יכולים היו לגלות אחריות רבה יותר, שבהם עורכי התכניות יכולים להקדיש שבריר של מחשבה לשאלה האם הם מזיקים או מועילים, אבל גם אם ישנה ביקורת – היא מוטחת בהם, לא באומרי הדברים.
אך מתברר שכאשר מדובר במי בחר להצטרף למטוסו של ראש הממשלה, הביקורת ממוקדת, ישירה ונמוכה. מאוד נמוכה.
מול מי אתם חושפים שיניים עכשיו ברשתות? מול שני אנשים שעברו בחודשים האחרונים כאב אנושי שלא יתואר, שלא קיים בעולמות השאול החשוכים ביותר. מול שניים שבאו כדי לעמוד בקונגרס ולהדגיש עד כמה הסבל של החטופים הישראלים בעזה הוא אקוטי, עד כמה הוא צריך להסתיים. כדי לסייע, ככל שניתן בעצם נוכחותם, להשפיע על נבחרי הציבור האמריקניים, שלחץ שלהם גרם בחודשים האחרונים בין היתר להכנסת יותר סיוע, והארכת יכולת החזקת המעמד של ארגון הטרור.
הרבה כאב טס אתמול בחלקו האמצעי של מטוס ראש הממשלה. מלבד בני משפחת ארגמני, היו שם גם שלי, אמו של עומר שם טוב; איילת, אמו של יונתן סמרנו, שנרצח בשבי וגופתו מוחזקת בידי המחבלים; אבות שכולים דוגמת יהושע שני, שמראה תמונות מחייכות ופוצעות של בנו אורי, קצין גולני שנפל בקרב, עם בנו התינוק שלא יכיר את אבא.
טיסתו המדינית הראשונה של נתניהו מאז השבעה באוקטובר, נשאה עמה לבירת ארה"ב, קמצוץ מייסורי התופת שהביאו עלינו מרצחי חמאס. אין שום צורך להעמיק במו ידינו את הכאב.
