1. פרברי קליבלנד, אוהיו. במתחם קניות אמריקני טיפוסי, החנות של נייק סגורה באמצע היום – מאורע נדיר בממלכת הקפיטליזם. מדבקה גדולה על החלון מכריזה כי ההנהלה החליטה לסגור את החנות היום לרגל "ג'ונטינת'" (Juneteenth) – חג לאומי חדש שנחגג בארה"ב משנת 2021 בכל 19 ביוני. שמו המעט מוזר של החג הטרי הוא הלחם המציין את סיום העבדות בארה"ב ב־19 ביוני 1865, כשהצהרת האמנציפציה של העבדים הוחלה בטקסס בתום מלחמת האזרחים. משפחה שחורה עומדת סמוך לכניסה לחנות הנעולה, קוראת את המדבקה, ואז שני הילדים – נראים כבני 8 ו־11 – מתחילים לבכות. בדמעות. מחילופי הדברים ביניהם (לא יכולתי שלא לצותת) התברר שלרגל סיום שנת הלימודים נסעה המשפחה כמעט שעתיים מעיירה קטנה ומרוחקת כדי לקנות את נעלי המותג הנחשק בהנחה ניכרת. שני ההורים עובדים קשה, והצליחו למצוא כמה שעות כדי לנסוע לקנות נעליים לילדים. הנייר לא סובל את הקללות שניחתו מצד שני הילדים השחורים על העבדים שבגללם לא יהיו להם נעליים חדשות. אפשר להבין אותם. העבדות רחוקה מהם, הנעליים קרובות.
2. בסוף התפילה בבית הכנסת הניו־יורקי ניגש אליי אדם בעל חזות חרדית. אני רואה שאתה ישראלי וחשוב לי לומר לך שכשאגיע בפעם הבאה לישראל לא אסתובב עם חליפה וכובע, אמר לי. למה, שאלתי. כי אני מתבייש בחרדיות הישראלית, במה שהיא הפכה להיות, ענה. דיברנו קצת. הוריו היו ישראלים וירדו לארה"ב לפני שנים רבות. הוא חרדי מודרני, עובד למחייתו בחנות יהלומים ליד השדרה החמישית. אם הם היו מתנהגים ככה פה, הוא אומר ונשמע כעוס, כולם היו פשוט מתים מרעב. פה אין ג'ובים, אין תקציבי ממשלה לענייני דת, ואין קואליציות שמאפשרות את כל מה שאנחנו רואים, הוסיף את המובן מאליו. ותגיד, מה עם הגיוס? אה, פה אני דווקא חושב שהחרדים צודקים, הוא מפתיע אותי. אני עוקב אחרי הטוויטר הישראלי ומבין שצה"ל לא באמת צריך עוד חיילים, ושיש הרבה מהמודרן־אורתודוקס שהופכים לחילונים בצבא. לא שאלתי אחרי מי הוא עוקב, נדמה לי שלכולנו ברורים וידועים שמותיהם של מפעילי מכונת התעמולה הקואליציונית המשומנת. היא משפיעה גם בארה"ב, לפחות חלקית.
3. יש הרבה דוגמאות לטרלול ה־woke, ה"נעורות" הרדיקלית משמאל, אבל זו משעשעת במיוחד ושמעתי אותה ממקור ראשון, מסטודנטית באוניברסיטת מישיגן: יום אחד בשנת הלימודים החולפת נכנסה מרצה בפקולטה למדעי הרוח, וסיפרה לכיתה כי היא מסרבת שיוסיפו קרח לכוסות השתייה שהיא קונה ברשתות מזון מהיר או במסעדות. מדוע? כי מדובר באמצעי קולוניאליסטי. איך בדיוק? ובכן, לדברי המרצה, כשהאמריקנים כבשו את הוואי התושבים הילידים לא ידעו קרח מהו. האמריקנים הם אלה שהכניסו לתרבותם קרח בכמויות, והרגילו אותם לשתות כל דבר עם קרח. מרגע שהתרגלו, תושבי הוואי המקוריים כבר היו תלויים באמריקנים שיספקו להם את הקרח הדרוש, וכך האמריקנים כבשו את תפריטיהם, את נפשותיהם וכמובן את אדמותיהם של ילידי הוואי. הסטודנטית שסיפרה לי את הסיפור המרעיש הזה לא חייכה בשום שלב. בסיום דבריה היא אמרה, תשמע, אני ליברלית ומגדירה את עצמי שמאלנית לחלוטין. אבל ברגע שיצאתי מהכיתה אחרי הסיפור הזה, הבנתי שאין מצב שאני מצביעה לדמוקרטים. לא כולם כאלה, כמובן, אבל מפלגה שמסוגלת להכיל את הלך המחשבה הזה לא תראה את הקול שלי בקרוב.
4. לפני הבחירות לנשיאות ב־2016 הסתובבתי במערב התיכון לא מעט. יום לפני פתיחת הקלפיות נפגשתי עם קרובי משפחה שגרים במנהטן – ליברלים ודמוקרטים עד לשד עצמותיהם – ואמרתי שלמיטב שיפוטי, ממה שראיתי, יש לטראמפ סיכוי לא רע לנצח. אחרי שכבשו את צחוקם כמו האמריקנים המנומסים שהם, הם שאלו מאיפה אני מביא את ההשערה המופרכת הזו. סיפרתי שבין השאר אני מסיק זאת מהעובדה שנסעתי מאות קילומטרים במדינות מתנדנדות וראיתי המוני שלטים של טראמפ ומעט מאוד של הילרי קלינטון, אם בכלל. למצביעים של טראמפ יש אש בעיניים, הוספתי, המצביעים של קלינטון מתחבאים. יום אחרי הבחירות הם התקשרו להביע את התפעלותם מההבחנה הפוליטית שלי, שהתבררה כנכונה. החיים באפר־וסט־סייד הם בועה, ואם רוצים להבין מה קורה באמריקה חייבים לצאת ממנה למקומות אחרים. השבוע זה בדיוק מה שעשיתי לצורך גיליון מיוחד על יהדות אמריקה שיתפרסם בקרוב במוסף דיוקן. אנחנו נמצאים פחות מחמישה חודשים לפני הבחירות לנשיאות, ושוב יש בדרכים במערב התיכון לא מעט שלטים של טראמפ. עדיין לא המון, בכל זאת יש עוד זמן, אבל לא מעט. שלט אחד של ביידן לא נראה לרפואה. גם לא בערים הגדולות, שנחשבות למעוזים דמוקרטיים.
5. לישראלים בארה"ב קשה להבין מה לעזאזל הטמפרטורה. השיטה פה היא פרנהייט, אנחנו חיים את עולם הצלזיוס. מה זה בכלל אומר, 85 מעלות? ובכן, אחרי שבוע של כמעט 100 מעלות פרנהייט בכל מקום שהסתובבתי בו, אני גאה לומר שסוף־סוף פיצחתי את השיטה. פשוט תחשבו על הסקאלה כעל אחוזים במידת החום. מאה מעלות פרנהייט הן כמעט 38 מעלות צלזיוס, להלן חם מאוד, חם מאה אחוז. 85 מעלות פרנהייט זה אומר 85 אחוז חם – או כמו שאתם קוראים לזה בישראל, 30 מעלות. וכן הלאה. נכון, בחלק התחתון של הטבלה העניינים קצת מסתבכים כי 50 מעלות פרנהייט הן עשר מעלות צלזיוס, אבל אנחנו חיים במדינה חמה שבה אפשר להסתפק בהמרת מידות החום הגבוהות יותר. אני מקווה שכשאנחת יהיה רק 80 אחוז חם – 26 צלזיוס זה אחלה, תודו.
