שבעה חתני פרס נובל שלחו לאחרונה מכתב מיוחד למועצות המנהלים של אוניברסיטאות מובילות בארה"ב, ובו הביעו דאגה עמוקה מהאנטישמיות הגוברת בקמפוסים ומהתגובות הרפות לה. "אנו מודאגים עמוקות מתגובותיהן המהוססות של מנהיגות מוסדותיכם למעשים המבטאים אנטישמיות גלויה בקמפוסים שלכם", כתבו הפרופסורים. הם גם קראו לפעולה מול התופעה: "על מנהיגי האוניברסיטאות להוקיע כל ביטוי של תמיכה במעשים אלו. קריאות לרצח הן דבר שלא יעלה על הדעת, וראוי להוקיען ולהעניש בגינן ללא כל סייג וללא תלות ב'הקשר'… ההימנעות מבלימתן של הפרובוקציות במוסדותיכם היא כשל מוסרי והפרת כללי ההתנהגות שלכם עצמכם".
אבירי חופש הביטוי נוהגים לומר כמה חשוב לתת מקום לכל דעה, גם לדעות מרגיזות כמו קריאה להשמדת ישראל, אבל לחופש הביטוי בעולם הפרוגרסיבי יש גבול שאסור בשום אופן לחצות. ב־2005 ניסה לארי סאמרס, נשיא אוניברסיטת הרווארד, להסביר מדוע במחלקות המדעיות באוניברסיטה יש יותר מרצים ממרצות. הוא העז לדבר על קיומו של הבדל בין המינים, ובעקבות זאת נאלץ להתפטר. כי כידוע יש דעות שחובה להשתיק ודעות שראוי לקבל בסובלנות.
תחת מטריית חופש הביטוי צומחות הפגנות פרו־פלסטיניות כפטריות אחר הגשם, ולא רק באוניברסיטאות בחו"ל אלא גם באקדמיה הישראלית. במאי 2023 התקיימו הפגנות פרו־פלסטיניות באוניברסיטה העברית; סטודנטים נופפו בדגלי פלסטין ועמדו דקת דומייה לזכר השהידים. באוניברסיטת בן־גוריון התקיימה באותו חודש הפגנה לציון יום הנכבה, מלווה בקריאות "ברוח ובדם נפדה את פלסטין". ראש עיריית באר־שבע רוביק דנילוביץ' שלח מכתב חריף להנהלת האוניברסיטה: "קיבלתי עכשיו סרטון מזעזע מתוך הקמפוס… דגלי פלסטין מונפים בגאווה ושירי הלל לאויבי ישראל, שכל רצונם להשמידה". בתגובת אוניברסיטת בן־גוריון נאמר כי "הקמפוס מכיל סטודנטים מכלל החברה הישראלית והמחזיקים במגוון דעות והשקפות". מתברר שיש דעות שראוי לקבל בסובלנות.
למרבה הצער, אלה לא אירועים השמורים ל"לפני 7 באוקטובר". לאחר הטבח הנורא, פרופ' נדירה שלהוב־קיבורקיאן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית חתמה על מכתב המאשים את ישראל בהשמדת־עם בעזה, ובכיבוש פלסטין במשך 75 שנה. נשיא האוניברסיטה העברית פרופ' אשר כהן כתב בתגובה שהוא ממליץ לפרופסורית לשקול את המשך תפקידה. היא שקלה, והחליטה להמשיך ללמד. ושיהיה בהצלחה לסטודנטים שחוזרים מהמילואים לכיתתה.
סטודנטים באוניברסיטת חיפה צהלו ב־7 באוקטובר, העלו תמונות זוועה מהטבח לרשתות החברתיות, כינו את התאריך "יום חג", וביזו את הנחטפים והנרצחים. תחילה היה נראה שאוניברסיטת חיפה נוקטת קו בלתי מתפשר מול התומכים בטרור. בהודעות ששיגר הרקטור לסטודנטים החשודים בכך הוא כתב: "לאור התבטאותך ברשתות החברתיות ותמיכתך במתקפת הטרור על יושבי עוטף עזה ורצח חפים מפשע, הנך מושעה מלימודיך באוניברסיטת חיפה עד לבדיקת הנושא". אך הימים חלפו, חופש הביטוי השתלט על השיח והאוניברסיטה החליטה שאין מניעה שהם ימשיכו בלימודיהם. ההחלטה עוררה זעזוע וכעס בקרב סטודנטים רבים, אבל הם כנראה צריכים ללמוד עוד פרק בסובלנות ובחופש ביטוי.
התאחדות הסטודנטים פנתה לפני כשבוע במכתב לשרי הממשלה בנוגע לעלייה בתמיכה בטרור באקדמיה. "מאז הטבח הנוראי חלה עלייה מחרידה בתמיכה בטרור, בגלוי ובנסתר", כתבו אנשי ההתאחדות. "התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית לא תיתן שתומכי טרור יהיו חלק מהאקדמיה. לא ייתכן שסטודנטים שמחרפים נפשם למען המדינה ייאלצו להתמודד עם קריאות המסיתות לטרור בתוך קמפוסים במדינת ישראל".
נראה שמכתב זוכי פרסי הנובל, שנשלח לנשיאות האוניברסיטאות המובילות בארה"ב, רלוונטי גם במוסדות האקדמיה בישראל, וראוי שיקבלו עותק ממנו. גם בחצר שלנו קוראים ל"פלסטין חופשית מהנהר ועד הים", מהללים שהידים, ממשיכים להעסיק מרצים שמאשימים את ישראל ברצח עם, ו"מכילים" סטודנטים שצוהלים למראה גופות ישראלים. האם שנת הלימודים תשפ"ד תתאפיין בהתפכחות אקדמית? האם נתעורר מההשתקה הפרוגרסיבית של דעה אחת ונתהדר בחופש ביטוי לדעה אחרת? אם בארזים בישראל נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר באקדמיות בעולם?
ד"ר נעמה אבידן היא חוקרת מדיניות חינוך בפורום קהלת
