בלוח השחמט של הפוליטיקה הבינלאומית, שבו מלכים וחיילים מחליפים מקומות, הגישה של סין לישראל היא מקרה קלאסי של דואליות אסטרטגית.
מערכת היחסים הסינית-יהודית, העשירה בחברותא היסטורית עוד מימי שושלות טאנג וסונג, חווה כעת סתירה מביכה. דרך המשי חיברה פעם את הציביליזציות הללו יחד וטיפחה סובלנות נדירה שהפכה לסימן ההיכר של סין. היהודים שגשגו בקאיפנג בתקופת שושלת סונג, עדות לאתוס כולל זה. בתקופת השואה, זרועותיה של סין נפתחו בפני פליטים יהודים כשהעולם העלים עין.
עם זאת, כישראלי-אמריקני שניווט בנופי התרבות והעסקים המורכבים של סין מאז תחילת שנות ה-90, הייתי עד לשינוי סיסמי. ההערצה הראשונית לאינטלקט היהודי ולידע עסקי, שפעם היה נושא נפוץ בחנויות הספרים של בייג'ינג ועד למוניות שלה, פחתה. הופעת האנטישמיות בתקשורת הסינית, המזכירה פרקים אפלים ביותר בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, היא רגרסיה מטרידה.
עמדתה של סין בסכסוך הערבי-ישראלי מסבכת עוד יותר את הנרטיב הזה. הגישה שלהם כלפי הפלסטינים, שבאה לידי ביטוי בסיוע צבאי והומניטרי, תוך יצירת שותפות אסטרטגית, עומדת בניגוד מוחלט לעמדה הניטרלית שלהם. השינוי הזה התבהר באופן בוטה כאשר סין קידמה דיונים דחופים באו"ם בעקבות ביקורו של שר ישראלי בהר הבית, מהלך הספוג ברגישות דתית ופוליטית.
אבל כאן טמונה הצביעות – התמיכה הנלהבת של סין בהקמת מדינה פלסטינית אשר מזרח ירושלים בירתה, עומדת בניגוד מוחלט למדיניות הטריטוריאלית שלה עצמה. דחייתה של ממשלת סין למדינה בטאיוואן, השתיקה סביב כיבוש שינג'יאנג וטיבט והדיכוי הכבד בהונג קונג – חושפים מוסר כפול. במקביל למאבקם למען זכויות הפלסטינים, הסינים שוללים חירויות בסיסיות מאויגורים ומוסלמים אחרים בגבולותיה.
המצב בשינג'יאנג, שבו מעצרים ומעקבים המוניים מציירים תמונה עגומה של דיכוי, רק מעמיק את הפרדוקס הזה. למרות הזעם והסנקציות העולמיות, הנרטיב של סין נותר צדקני ללא פשרות ויוצר פערי מידע אשר מטשטשים את האמת.
גם הנוף הטכנולוגי של סין מטיל צל ארוך על כוונותיה. הצנזורה לכאורה של TikTok על דעות פרו-ישראליות וגילוי הנשק הסיני בארסנל החמאס הם דגלים אדומים. קרבתה של סין לאיראן מעיד על קשרי סחר משמעותיים ושיתופי פעולה צבאיים, ומלחיץ עוד יותר את המשוואה הסינית-ישראלית.
אז מה צריכה להיות תגובת ישראל? יש צורך בכיול מחדש. ישראל חייבת לחשוב מחדש על הקשרים הטכנולוגיים ולאזן את גירעון הסחר שלה עם סין. הגבלת ההשקעות הסיניות במגזרים רגישים, במיוחד באזורים כמו תשתית 5G, היא חיונית לביטחון הלאומי. עליית ההשפעה הסינית בתשתיות ובאקדמיה בישראל, בעיקר באמצעות מכוני קונפוציוס, מחייבת בדיקה והערכה מחדש אפשרית.
ישראל צריכה גם לחקור את חיזוק הקשרים עם טאיוואן, אומה המקדשת את הערכים הדמוקרטיים והיכולת הטכנולוגית של ישראל. המערך הזה לא רק הגיוני כלכלית אלא גם תורם לישראל ברמה האידיאולוגית העמוקה ביותר.
לסיכום, הריקוד הסבוך של סין עם ישראל, שילוב של קרבה היסטורית ומחלוקת עכשווית, דורש חשיבה אסטרטגית מחודשת מנקודת המבט הישראלית. איזון אינטרסים כלכליים עם ציוויים מוסריים.
