אם יש ספורט שאנחנו מצטיינים בו הוא הלקאה עצמית. בבוקר, בצהריים וגם במהדורות הערב והלילה. בענף ההלקאה הזה אנחנו עוברים את הקריטריון האולימפי. עובדה, בעולם כולו אוהבים אותנו ככה – מוכים, מבכים ומצטערים על כמה רעים אנחנו וכמה מפלצות הננו.
אפילו הנשיא שלנו ריבלין אוהב להלקות. "בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש", הוא פסק אחרי הרצח בדומא, שבו, על פי כתב האישום, קיצונים יהודים זרקו בקבוק תבערה לעבר בית פלסטיני וכתוצאה מכך נרצחו שלושת בני משפחה דוואבשה. אפילו סגן הרמטכ"ל אוהב את זה קשוח וישיר: "מפחיד לזהות בקרבנו תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה לפני 80-70 שנה", הצהיר האלוף יאיר גולן דווקא ביום השואה והעמיד אותנו בשורה אחת עם משטרים אפלים. כאילו שבעוד רגע כולנו נפעיל כאן משרפות.
חברי הכנסת מהמחנה הציוני ורבים אחרים מיהרו לפסוק שחוק הלאום גזעני ומפלה, מאחר שהוא קובע כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי בלבד. לגנות ולקונן. לרגע הופתעתי בשבוע שעבר שלא מצאתי אף אחד מהם חתום יחד עם חברי הרשימה המשותפת על מכתב הפנייה לאו"ם בדרישה לגנות את עצמנו על "החוק האיום".
חשוב גם לזכור התרעות 'האפרטהייד' חדשות לבקרים שיש מאתנו רבים שאוהבים להשתמש בהן ולהצהיר על המדינה שלנו ככזו. וכמובן לא נשכח את ישראל ישראלי, הישראלי המכוער שכולנו אוהבים לדבר עליו, לשנוא אותו ולהנכיח ולהבליט את קיומו.
לפי הפרטים המוכרים ובטרם מוצה ההליך המשטרתי-משפטי, האירוע שבמהלכו הוכו שלושת הצעירים הערבים משפרעם בחוף קריית חיים בשבוע שעבר חמור ובזוי, אך הוא לא מעיד, לא עליי, לא על חבריי ולא על אף אחד מההמונים שאני מכיר. אין כאלו. הסיטואציה שבה הגיע קומץ של ישראלים אלימים והפליאו מכותיהם ברוחצים ערבים אינה מספרת כלום מלבד על חבורת ערסים עבריינים ושונאים שהרביצו – ומגיע להם עונש. האירוע לא מספר על חברה אלימה, הוא לא מספר על חברה גזענית והוא לא מספר על תוצאות של "חוק הלאום", כפי שאלופי ההלקאה העצמית הזדרזו לטעון. למה לא להתמקד דווקא בטוב וביופי של אלו שנחלצו לעזרת החבר'ה שהוכו בחוף הים.
כשמקרים דומים על בסיס יומיומי שבהם ישראלים נדקרים, חוטפים אבנים, נשרפים ברכביהם מבקבוקי תבערה ועוד לא יגיעו לרוב לכותרות החדשות בבולטות ובעקביות וספק אם יזכו למבזק. הכלל העיתונאי המובהק של 'כלב שנשך אדם – לא מעניין – אדם שנשך כלב – מעניין' הוא נכון גם למקרים הללו כנראה, אבל זו עדיין לא סיבה להשתוללות במחול "אשמנו-בגדנו-חטאנו".
לא. אנחנו, חברי החברה הישראלית, לא היינו מעורבים באלימות האיומה על החוף החיפאי ומרבית החברה כולה נוהגת לגנות אירועים כאלו ודומים להם. האם יש מקום להתייחס לאירוע הזה בכובד ראש? להחמיר ככל שניתן בענישה ובהתרעה ולגנות את האירוע? כן. אבל חברים, את האצבע המאשימה אל תפנו אלינו החברה הישראלית. מנוולים ושונאים תמיד היו, אבל הם קומץ ומיעוט שוליים – לא המיינסטרים.
