משלחות חמאס ופתח יצאו מקהיר לאחר עוד סבב של שיחות על פיוס והסדרה. על פי הדיווחים במצרים נרשם שיח חיובי בין הצדדים, אבל בשטח, לפחות בנוגע לפיוס, המצב קצת שונה. בעיתון אל-אחבאר הלבנוני דווח כי עזאם אל-אחמאד, נציגו של אבו מאזן לשיחות, הבהיר למצרים כי יו"ר הרשות הפלסטינית בונה חבילת עיצומים נוספת על רצועת עזה, שכוללת הפסקת תשלום משכורות של פקידי החינוך, הבריאות והשירותים החברתיים. תוכנית שלמעשה מנתקת בין רמאללה לרצועת עזה. אל-אחמאד, הודיע למצרים כי הסנקציות החדשות יושתו אם וכאשר חמאס יחליטו לחתום על הסכם ישיר מול ישראל.
אי שם בתחילת השנה, הייתה לאבו מאזן תוכנית סדורה להשתלטות מחודשת על רצועת עזה. הוא הבין שרמאללה מנשימה הלכה למעשה את שלטון חמאס ברצועה, שביצע נגדו הפיכה צבאית ב-2007, וקיבל החלטה לחדול מכך. הסנקציות הראשוניות היו הפחתה משכורות של פקידי הרשות, שמהווים כמנוע הכלכלי הראשי ברצועת עזה. לאחר מכן הפחית במימון שעות החשמל שמוזרם על ידי ישראל לרצועה, ובשלב השלישי, ביטל את מימון הסעות החולים לטיפולים רפואיים.
הרציונל שעמד מאחורי פעולותיו של אבו מאזן הוא הפעלת לחץ פנים עזתי שיוביל לכך שחמאס ייכנע לדרישות המוקטעה וימסור את השליטה בחזרה לידיו. במקרה הכי גרוע, חשב אבו מאזן לעצמו, חמאס והפלגים הפלסטיניים יעשו שרירים ויפנו את זעמם באמצעות ירי רקטות ופצצות מרגמה לכיוון ישראל. זו תגיב בירי על רצועת עזה, ולמעשה, תעשה בשבילו את העבודה.
אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. כניסתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ למערכה והשקת תוכנית המאה שלו להסדר אזורי, טרפה את הקלפים. הנושא הפלסטיני הפך להיות פסיק מתוך תוכנית כללית יותר, והפיצול בין רצועת עזה לרמאללה רק סייע לממשל האמריקני בפירוק הבעיה הפלסטינית – הפצצה המזרח תיכונית שאיימה על כל ממשל אמריקני באשר הוא. ארצות הברית הכירה בירושלים כבירתה של ישראל, הפחית את הסיוע שמועבר לרמאללה וצפוי להודיע לראשונה ובאופן גלוי את מה שמדינות איופה אומרות בלחש – לא תהיה זכות שיבה.
"תנועת חמאס, משתמשת במשבר ההומניטרי בעזה, משבר שהיא יצרה כדי להשיג מציאות של הסכמים מפוצלים. העניין הזה יוביל ליישום עסקת המאה, שבסיסה הוא חיסול אש"ף בשלב הראשון. אש"ף מאיימת על ישראל, מאיימת על ארה"ב ועל חמאס. אחרי שהיא תפורק יהיה לאמריקנים הרבה יותר קל", אמר אנור רג'ב, פרשן פוליטי בטלוויזיה הפלסטינית. בדבריו, הוא סיכם את שיבוש תוכניתו של אבו מאזן.
במקום להיות אלו שמובילים את המהלכים במזרח התיכון, ואלו שמאלצים את השחקנים האזוריים לרקוד על פי המנגינה שהם מנגנים, ברשות הפלסטינית הופכים להיות פחות ופחות רלוונטיים. כנביאים בשער הם צועקים שהסכם רגיעה מול ישראל יוביל ליישום תוכנית המאה האמריקנית, שאותה הם מכנים מזימה, שמטרתה לסיים את חלום המדינה הפלסטינית. ספק אם ברמאללה יוכלו לעצור את המכונית הדוהרת לקראת הסכם בין ישראל לחמאס.
התקווה היחידה של פתח היא הסלמה ברצועת עזה. הם קיוו מאוד שאותם בלונים ועפיפוני תבערה יובילו למבצע ישראלי בתוך הרצועה ולהשבת הסדר הטוב על כנו. ישראל היא האויב ואנחנו הפלסטינים נגדה. יחיא סנוואר, שמתנגד להסכם הסדרה מול ישראל, הוא הגורם שאותו הם רוצים לשמוע, הצהרה לוחמנית מצדו תהיה כצליל פעמונים.
