בדיחה ישנה אומרת שמצוקת המקום בבתי האבות נפתרת באופן אקטוארי. להבדיל, גם הצפיפות ברשימת העבודה נפתרת באופן דומה. דני עטר ברח לקק"ל, יצחק הרצוג נמלט לסוכנות, סתיו שפיר מנסה להסתיר מרוץ מסתמן לראשות עיריית תל־אביב, ובשבוע שעבר נחרץ גורלם של שניים נוספים: זוהיר בהלול ואיתן ברושי. בהלול בסך הכול סידר לעצמו אקזיט תקשורתי מכובד בדמות חוק הלאום כדי להסוות את העובדה שסיכוייו להיבחר שוב היו ממילא קלושים מאוד. אבי גבאי הודיע שיעשה כמיטב יכולתו כדי לחסלו, ובמגזר הערבי יש מתמודדים שלהם תמיכה רבה יותר.
איתן ברושי לא יהיה ברשימה הקרובה, אבל בדרך הוא יעשה כמיטב יכולתו כדי לגרור איתו גם את גבאי. חבר כנסת שמסתבך בטענות על הטרדה הוא אירוע שמאיים לסחוף אליו מפלגות. אבי גבאי פעל כדי לנתק את עצמו מהאירוע, אבל בדרכו העצית ברושי עושה הכול כדי לקחת איתו את יו"ר המחנה הציוני לרנדוו ארוך ארוך. גם אם תביעת הדיבה על 300 אלף שקלים לא תגיע בסוף לכדי דיון משפטי של ממש, היא תעשה צרות לגבאי. הוא צריך לייחל לתלונות נוספות שתגענה נגד ברושי, ויאותתו לאיש שעדיף לחתוך הפסדים.
שתי הפרשות הגיעו בעיתוי שבו גבאי, כבר שנה בתפקיד, דווקא רשם הצלחה יחסית. הוא התייצב בראש החץ נגד חוק הלאום, נטע בדעת הקהל את ההימנעות של נתניהו מלרדת לדרום, וסיים את ההתקוטטות על תפקיד יו"ר האופוזיציה. בהלול, בנקמנות מסוימת, כרך את גבאי ונתניהו בחבילה לא פופולרית אחת. והעדות החדשה (או בעצם ישנה) על ברושי בעייתית לא פחות. אם ברושי לא יתפטר הוא ימשיך לירות בנגמ"ש, אם יתפטר – יכניס לכנסת את אלדד יניב, שכבר הודיע על התנתקות מהמחנה הציוני. איזו סיעה זו תהיה, עם פעיל ישראל ביתנו לשעבר רוברט טיבייב והדמות הכי פחות נשלטת בזירה הציבורית.
גם ככה לא קל לגבאי. ציפי לבני עושה לו כמעשה איילת שקד לבנט: היא קיבלה ממנו את התפקיד הבכיר יותר, ומקבלת בהתאם תשומת לב תקשורתית ופופולריות פוליטית. שקד מקפידה להצהיר שהיא נשארת במפלגה ושנייה לבנט, אבל לבני כנראה לא נפרדה סופית מחלום ההנהגה. עם כל הכבוד להסכם הפוליטי ביניהם על שריונה כמספר 2, הוא רחוק מלהיות מחייב. מה יקרה אם יוצג סקר שמעיד על תוספת ארבעה מנדטים כשהיא מוצבת בראש הרשימה? ולהפך: מה יקרה אם היא תישאר בלא אופציות ערב בחירות, והוא יכרסם במספר המקומות המשוריינים שלה? זהו הסכם רגיעה זמני יותר מהסכם קבע.
