ראש הממשלה נתניהו הגיע ביום שני לישיבת סיעת הליכוד בכנסת. אחרי סיבוב הניצחון השגרתי ולחיצות הידיים בחדר ועם רוח גבית שמנשבת בעוצמה של 33־35 מנדטים לליכוד, נשא נתניהו את נאום הלאום הקצר שלו. נתניהו התעקש בתחילה להעביר את חוק הלאום במתכונת הישנה והמזעזעת, עם סעיף 7ב' המפורסם שאוסר למעשה התיישבות של ערבים ביישובים קהילתיים יהודיים. רק אחרי שהבין שגם הוא לא יכול להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד הסתפק נתניהו בסעיף המתוקן ("המדינה תעודד ותקדם התיישבות יהודית") שגם הוא נורא ואיום, לפחות מבחינת דימוי העליונות של עם אחד על משנהו, ושעכשיו בא לידי ביטוי בחוק מדינה.
"זהו חוק חשוב מאין כמוהו", אמר ראש הממשלה בתחילת הישיבה, מול התקשורת. "אנחנו נעביר את החוק הזה שהוא מאוד חשוב כדי להבטיח את היסוד של הקיום שלנו שהוא ישראל, במדינת הלאום של העם היהודי".
האמת היא שזהו חוק מזיק מאין כמוהו. חוק מיותר, מפלה, מקומם אוכלוסיות שלמות שחיות כאן, ערבים ודרוזים כאחד. מה מרגיש למשל בדואי או צ'רקסי, גשש או מתורגמן בצה"ל, שאתה מוריד בדרגה את שפת האם שלו, ועוד מעגן את זה בחוק יסוד? מי צריך את החוק הזה שמניח בצד את מגילת העצמאות, שכל משפט וכל אות בה מחושבים לעילא והיא שאמורה להיות החוקה של מדינת ישראל הדמוקרטית, בעיקר כי ערך השוויון מודגש בה ומסמל אותה?
חוק הלאום בעיקר משניא ומפריד את החברה הישראלית, ישמש למחסן נשק נוסף לאויבי המדינה ולאנטישמים בחו"ל, ויהיה סעיף בהזמנה לג'רמי קורבין יו"ר הלייבור בבריטניה ולידידיו ב־BDS. למי בכלל יש ספק? כולם הרי יודעים שישראל היא מדינה יהודית. כל מוסלמי מאינדונזיה ועד איראן, כל ערבי מעיראק ועד כפרי המשולש ועזה, יאמר לך כי ישראל היא מדינה יהודית. רבים מהם רוצים לשנות את המציאות הזאת, אבל היא קיימת, תודה לא־ל. היא ניתנת לשינוי רק אם הימין ימשיך לנצח ולכפות את המדיניות ההרסנית שלו, יספח את השטחים, יחיל עליהם ריבונות ישראלית־יהודית וינציח מלחמה פנימית אלימה במדינה לא דמוקרטית שיש בה רוב מוסלמי מובהק.
הסיסמה החדשה
אז מי צריך את כל זה? האנשים של נתניהו ניסו להסביר השבוע כי נוצרה הזדמנות בלתי חוזרת, ורק עם ממשל הנשיא טראמפ אפשר להעביר חוק מהסוג הזה. זה לא נכון. נתניהו לא התעקש על חוק הלאום ותיזז את כל הקואליציה בימים ובלילות האחרונים רק בגלל טראמפ. זוהי ספינת הדגל שלו מכאן ואילך, עד הבחירות וגם ביום הקלפי. זהו מתכון בטוח לניצחון, המשך ישיר למסרים ולאמירות השנויים במחלוקת, שהעניקו לנתניהו הצלחה אדירה בשתי מערכות בחירות קודמות. בבחירות 1996 ניצח נתניהו בזכות הסיסמה "נתניהו טוב ליהודים". בבחירות 2015 הוא גרף 30 מנדטים ברגע האחרון כאשר הודיע כי הערבים "נוהרים באוטובוסים לקלפי ובכמויות אדירות". בבחירות 2019 הוא יבטיח לציבור ש"אני שומר ואשמור על המדינה היהודית מפני הערבים שרוצים לקחת לנו את היישובים. לכן חוקקתי את חוק הלאום". חד וברור ופסול.
וכאשר ראש הממשלה מחזיק את הקלף היהודי המנצח הזה ביד, אין לו שום סיבה להקשיב למשה ארנס בן ה־93 שהיה פעם, מזמן, החונך הפוליטי של נתניהו, לח"כ בני בגין או לדן מרידור. הם כבר מזמן מחוץ לשורה הליברלית. חוק הלאום הוא מגילת העצמאות של הליכוד החדש, שאת הסעיפים שלה מנסחים אנשי הבית היהודי והאיחוד הלאומי ונתניהו מאמץ אותם ברצון או באי־רצון, אבל הופך אותם לקמפיין.
ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק תיאר השבוע במילים קשות את המציאות הזאת בנאום שנשא במוזיאון ארץ ישראל בתל־אביב. ברק הוא מבקר החברה והממשלה החריף ביותר שקיים היום, היחיד בשמאל שמצליח לנתח היטב את הסכנות במדיניות הימין ובמעשיו של נתניהו. ברק הוא גם היחידי שיש לו הלגיטימציה המדינית והביטחונית להציג אלטרנטיבה. הבעיה היא שהוא היחיד. הבעיה השנייה היא שהוא גם לא פופולרי.
"את הגאווה הלאומית הבריאה של נושאי הציונות שגאה במורשתנו ובוטחת בכוחנו ובצדקתנו ובעתידנו", אמר ברק, "את הגאווה על הישגי המדינה ועל כוחה, על ערכי היהדות ומוסר הנביאים המגולמים בהכרזת העצמאות – את כל אלה מחליף לנגד עינינו גל של לאומנות אפלה, שטופת פחדים, חרדות ושנאה לכל מי או מה שלא נענה לגחמותיה. לאומנות אפלה, שאיננה מסוגלת להפיק מהתבוננות פנימה את תחושת הערך העצמי הדרושה לכל יחיד או חברה; תחושה שרכיביה הם: זהות, שייכות, כיוון, והעיקר – משמעות. הלאומנות האפלה בוחרת להשעין את הערך העצמי על ה'אחר'. על הפחד הקמאי מ'חיות הטרף', מ'הזרים', מה'מיעוטים', מה'להט"בים', מה'בוגדים', מה'סמולנים', מה'ליברלים', מה'אינטלקטואלים'".
ברק אולי לא מבין, אבל גם הוא הפך להיות חלק מהצד האחר, סוג של זר ומוזר, שלא לומר בוגד. החוקים הלאומיים והלאומניים שעוברים בכנסת בקצב מבהיל נוגעים מיד באנשים כמוהו, ולא חשוב מה הם עשו בשביל המדינה. על הרקע הזה מפחיד לחשוב מה יקרה בבחירות אחרי מערכת מסיתה שתסכם קדנציה של הקצנה קשה ושל מתקפה בלתי פוסקת על בתי המשפט, התקשורת, מוסדות התרבות וארגוני זכויות האדם. לא מפליא שאת חוק הלאום החדש מלווה בביקור בארץ ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, לאומן קיצוני שאין בתוך החליפה הירוקה שלו דבר חוץ משנאת זרים. הכיוון, אם כן, הוא אחד: עימותים תכופים, המשך השיסוי, שחיתות בכל פינה ואלימות שנראית לי בלתי נמנעת בתוך האווירה שתתקיים בבחירות הבאות, והלוואי שאתבדה.
מילה אחרונה על חוק הלאום. המטרה המוצהרת של סעיף 7ב' על כל הפיתולים שלו היא להגביר את ההתיישבות היהודית, בעיקר בגליל. איש לא מונע התיישבות כזו ולא מנע מעולם, ואולי החוק החדש רק יטיל זרקור אתני על כל מצפה חדש שיוקם. הכישלון הקולוסלי שלנו בנגב ובגליל הוא בכך שלא הצלחנו להקים שם ערים ויישובים אטרקטיביים, מקור משיכה לצעירים מכל הארץ שהם בעצם יסוד הקיום שלנו – לידיעת ראש הממשלה. ביום שבו ערים חשובות (כולל ירושלים), יישובים וכפרים בדרום ובצפון לא יתרוקנו מצעירים שעוברים לתל־אביב וגוררים לשם את בני משפחותיהם, ורק כאשר התנועה תהיה הפוכה, מהמרכז לפריפריה – נציל את המדינה. בשביל זה לא צריך שום חוק לאום. 
