האם הבינה המלאכותית תהפוך את כולנו למובטלים? ההיסטוריה מלמדת שזה לא סביר. בתחילת המאה ה־19 השתוללו חבורות של פועלי טקסטיל אנגלים ושרפו את מכונות האריגה החדישות, שפעלו בכוח הקיטור. הפורעים נקראו "לודיטים", על שם מנהיגם האגדי נד לוד. כשהמהומות התפשטו, קבע הפרלמנט האנגלי עונש מוות על הרס מכונות אריגה. בשלב מסוים היו יותר חיילים בריטים שנלחמו בלודיטים מאשר בנפוליאון. בסופו של דבר הטכנולוגיה ניצחה. ובכל זאת, שיעור האבטלה נותר נמוך, בזמן שהשפע גדל לאין שיעור.
רבים חוששים שהבינה המלאכותית תהפוך משרות אנושיות למיותרות, אך הטכנולוגיה מתעצמת כבר יותר ממאתיים שנה, ותמיד מצאו בני אדם משרות חדשות לעבוד בהן. בשנת 1800 עבדו 60 אחוזים מהצרפתים בחקלאות, בעוד היום רק 2.5 אחוזים מהם חקלאים. הטרקטור והקומביין הפכו את כל השאר למיותרים. הם בהחלט לא נותרו מובטלים; הם הפכו למאמני כושר, למעצבי פנים, למתכנתים, לפסיכולוגים, לאלף ואחד מקצועות חדשים, שלא היו קיימים בימים ההם.
ככל שאפשר לייצר יותר דברים בקלות, יש יותר שפע. כשמכונות חקלאיות ודשנים כימיים משתלטים על ענף החקלאות, יש מספיק מזון לכולם
אנחנו נוטים להניח שמאגר המשרות הוא מוגבל, ושמשום כך המצאת מכונות ותוכנות תהפוך בהכרח את העגלונים, האורגים והפקידים למובטלים. זוהי תפיסה משובשת, ששוגה בהבנת החברה והכלכלה גם יחד. ככל שאפשר לייצר יותר דברים בקלות, יש בחברה כולה יותר שפע. כשבגד אינו דורש חודש של עבודת אדם אלא עשר דקות של עבודת מכונה, בגדים טובים הופכים זולים יותר ונפוצים יותר. כשמכונות חקלאיות ודשנים כימיים משתלטים על ענף החקלאות, יש – לראשונה בהיסטוריה – מספיק מזון לכולם. וכשיש שפע, אנשים מוכנים לשלם על שירותים שפעם לא עלו על דעתם. כשמשפחה אינה צריכה להוציא את כל הכנסתה על מזון אלא רק אחוז קטן מההכנסה הזו, נותר לה מספיק כסף לשלוח את הילדים לשיעור ג'ודו או למְרפאה בעיסוק, והנה לנו עוד שני מקצועות חדשים.
כבר הרבה זמן משרתות אותנו תוכנות בינה מלאכותית. אלו תוכנות יעילות מאוד, שמעבדות כמויות גדולות של מידע, וגם לומדות ומשתפרות במהלך עבודתן. הן עוסקות כבר זמן רב, למשל, בחיזוי מזג האוויר. הן תרמו לכך שהחזאים כבר אינם ללעג ולקלס, כפי שהיו בימי ילדותי, אלא בדרך כלל מדייקים בתחזיותיהם. החרדה העכשווית פרצה משום שלראשונה תוכנות כאלו עברו מאחורי הקלעים אל חזית הבמה: הן לא רק מבצעות חישובים סטטיסטיים מסובכים עבור החזאים, אלא יודעות גם לנהל שיחה קלילה, ולהשיב בביטחון על שאלות מורכבות, בלי להסס אפילו לפברק נתונים, ממש כמו אנשים מסוימים. השאלה היא האם אין מדובר בתופעה שונה בתכלית מהטרקטורים או ממכונות הקיטור. אם באמת נצליח לפתח בינה מלאכותית במלוא מובן המילה, לכאורה משתמע מכאן שהתוכנות יחליפו לא רק תפקוד אנושי מסוים, אלא כל מה שבינה אנושית יודעת לעשות. אז מה יישאר לנו?
אינני מומחה למחשבים, ובוודאי שאינני מתיימר לחזות את הכלכלה העתידית. אני יכול רק לומר שמבחינה מטאפיזית אין מקום לחשש שתוכנה תהיה זהה לאדם. עבור מי שמאמין שאדם נברא בצלם א־לוהים, ושיש לו נשמת חיים – הקביעה הזו מובנת מאליה. אך גם מי שאינו מקבל את אמונותינו ייאלץ להודות שיש לאדם לכל הפחות תודעה ומודעות. זהו פלא שאיש אינו יודע להסביר, אך איש אינו יכול להכחיש. אנחנו אוהבים, שמחים ופוחדים; אנחנו מודעים למחשבותינו; אנחנו חשים כאב, קור וחום, באופן שחורג לגמרי מהאופן שבו נאסף ונצבר מידע באמצעים חומריים. "החיים יודעים שימותו", אמר קהלת, "והמתים אינם יודעים מאומה" – וגם התוכנות החכמות שלנו אינן יודעות מאומה, אלא רק עוזרות לנו לדעת.
אם תוכנות יחליפו את פקידי הבנק או את סוכני הביטוח, השירותים הללו יהפכו זולים יותר, ובחברה כולה יהיה יותר שפע. נוכל להעסיק יותר אנשים בתפקידים שרק בני אדם מצטיינים בהם. ומי שמבין את הייחוד האנושי, יודע שתמיד יהיו תפקידים כאלו. כל הניסיונות להחליף מורים בתוכנות, למשל, נכשלו עד כה. יש היבטים טכניים בהוראה שגם מחשב יכול לעשות – למשל, לפקח על תלמיד שפותר תרגילים במתמטיקה – אך ההוראה במיטבה כרוכה במגע של נפש בנפש. בזמן מגפת הקורונה למדנו שאין די במורה אנושי, אלא נחוצה גם קרבה אנושית: התלמידים לא הצליחו ללמוד הרבה בזום. בחברת העתיד אולי נוכל להרשות לעצמנו מורה אחד לארבעה תלמידים, ולא לארבעים. המכונות לא יחליפו אותנו אלא יסייעו לנו – בתנאי שנדע להשתמש בהן בתבונה. ובשביל תבונה נצטרך תמיד חינוך אנושי מעולה.
motzash.navon@gmail.com
