לא בכל יום אחד האתרים הגדולים ביותר ברשת מתמודד עם מרד המוני, אבל זה בדיוק מה שקרה: הרשת החברתית הפופולרית "רדיט" הודיעה לאחרונה על סדרה של צעדי התייעלות כחלק מתוכניות להנפקה בשוק ההון, והתפלאה לגלות שהמשתמשים שלה פחות התחברו ואף מתכננים מרי אזרחי. אבל לפני שנצלול אל הסיפור, מעט רקע.
רדיט, למי שאינו יודע, הוא למעשה אתר הפורומים הגדול ביותר בעולם, שמקדיש לכל נושא שתוכלו לחשוב עליו (והרבה נושאים שכלל לא דמיינתם) תת־פורום (או "סאב־רדיט") ייעודי משלו עם מנהלים ומשתמשים וחוקים ונהלים. יש סאב־רדיטים על חדשות ומוזיקה, סרטים וטלוויזיה, אבל גם על אנשים עם תשוקה למים טעימים והדרכים לייצר אותם, ותומכי שובהּ של המלוכה כשיטת משטר, ופרוסות לחם שמהודקות לעצים (ברצינות). האתר הוקם ב־2005 ובסביבות 2011 הפופולריות שלו זינקה עם מותו של האתר הקודם שמילא פונקציה דומה, "דיג", בעקבות סדרה של צעדי התייעלות לא פופולריים. כיום רדיט מדורג במקום העשירי בעולם מבחינת מספרי כניסות.
אחת האטרקציות הגדולות של רדיט הייתה ועודנה החופש שהוא העניק למשתמשים: במשך רוב שנות קיומו, האתר היה בעל עיצוב מינימליסטי מאוד ואף אפשר לאפליקציות צד ג' לגשת אל התוכן שלו באופן די חופשי ובכך לתת למשתמשים מגוון דרכים שונות לגלוש בסאב־רדיטים האהובים עליהם (לרדיט יש גם אפליקציה רשמית, אבל היא זוועתית). אך בשנים האחרונות משהו התחיל להשתנות: מתוך צורך (מובן) להכנסה נוספת, המפתחים הכריזו על עיצוב־מחדש מהפכני שגרם לאתר להיראות הרבה יותר דומה לרשתות חברתיות אחרות, עם תמונות משתמש ופרופילים מורחבים וכמובן גם המון פרסומות, שהפציעו בהמוניהן והלכו וחנקו את התוכן. משתמשים הרימו קול צעקה וקיבלו את האפשרות לחזור לעיצוב הישן בהגדרות, אך מספרם של השמרנים הלך והתמעט.
העיצוב החדש הכעיס רבים, אבל עבר יחסית בשתיקה. ואז, בחודש שעבר, רדיט הכריזה שהיא תתחיל לדרוש ממפתחי יישומים עצמאים 20 מיליון דולר לשנה כדי לגשת לנתונים שלה. ההשלכות היו מיידיות: הבעלים של שלושת היישומים הפופולריים ביותר אמרו בזה אחר זה שאין מצב שהם יוכלו לשלם את המחיר הזה, והודיעו על סגירתם עד ל־30 ביוני.
זה כבר היה יותר מדי. מחאה ספונטנית קמה בכמה מחוזות באתר ופשטה כמו אש בשדה קוצים: בזה אחר זה, המנהלים של מאות סאב־רדיטים – כולל רוב הפורומים הגדולים ביותר – הכריזו שהם ישבתו במחאה, ומיליוני משתמשים הודיעו שהם ידירו את רגליהם מהאתר ויפנו למחוזות אחרים. הבוסים נבהלו, ושלחו כמה נציגים לשו"ת פתוח עם משתמשים, אבל השיח קרס כמעט מיד כשהתברר שאין להם תשובות טובות לשאלות קשות. לרגע היה נראה שבזכות המחאה יש סיכוי אמיתי לשינוי. אלא שאז התברר תנאי קטן לשביתה הגדולה הזו: היא תתנהל ליומיים בלבד.
כן, ברצינות. המארגנים הדגולים עשו את הטעות הגדולה ביותר שיש בארגון שביתה ואשכרה הודיעו לאנשים שהם שובתים נגדם מתי הם מתכננים לחזור. ואכן, מ־12 ועד ל־14 ביוני, זה היה מחזה מרתק. רדיט הפכה לסוג של עיר רפאים, שעדיין היו בה משתמשים אך אפילו לא קרוב למספר הרגיל, וכל מיני סאב־רדיטים שכוחי א־ל שלא הצטרפו לשביתה פתאום הרימו ראש וחגגו כאילו ההורים לא בבית. ואז, ב־14, כמעט כולם – מלבד כמה מארגנים רציניים אך חסרי סיכוי שהודיעו שהם לא יפתחו מחדש לעולם, או ימחו בדרכים אחרות – חזרו והמשיכו כאילו לא קרה שום דבר. רדיט פיהקה, המרד כשל.
יש סיבות טובות לכישלון הזה. מתברר שרק בין חמישה לעשרה אחוזים מהמשתמשים (אם כי, הפעילים ביותר) מעדיפים יישומים צד ג', ולכן הסיפור הפך מיד לנישתי וקשה להסברה. כמו כן, קשה להתעלם מגורם מרכזי שאפשר למצוא בכל סיפור על רשתות חברתיות: הן ממכרות בטירוף. גם כותב שורות אלו (שמשתמש ביישומון כזה) מצא את עצמו פותח את רדיט באינסטינקט ביומיים האלה, נזכר שאין שם כלום, סוגר, ואז פותח שוב. אחרים בכלל לא טרחו לשבות.
ובכל זאת, הייתה כאן גם אזהרה לאתר הזה ולכל הרשתות החברתיות. רדיט, כאמור, קמה על חורבות האתר דיג כשהוא עשה צעד אחד יותר מדי ואיבד קהל שבוי שמצא לעצמו בית חדש וטוב יותר. כרגע עוד אין אפשרויות מיידיות טובות, אבל אין ספק שבקרוב ייפתחו אתרים מתחרים שיעשו כל שביכולתם לשכנע אנשים לעבור. ובפעם הבאה שרדיט תפרסם צעדים לא פופולריים, ייתכן שהמיליונים לא יחזרו. כדאי שגם אילון מאסק ישים לב לסיפור הזה.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולמתכונים המוצלחים ביותר ללביבות קישוא) שלחו לנו לטוויטר: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
