על נזקי הפוליגמיה בפזורה הבדואית אין צורך להכביר מילים: בכל 'משפחה' כזו חיות נשים מוכות ופגועות, וגדלים עשרות ילדים מוזנחים. התופעות הנלוות הן שיעורי פשיעה גבוהים, נזקים פסיכולוגיים ונפשיים, נישואי קטינות, סחר בנשים וייבוא נשים, התפוצצות דמוגרפית ועוד. אף שפוליגמיה היא עבירה פלילית בחוק, ממשלות ישראל לדורותיהן נמנעו מלאכוף אותה. אפילו הצעד האלמנטרי של איסוף מידע וניתוח מעמיק של ממדי התופעה וגורמיה – לא נעשה.
החלטת ממשלה מינואר 2017 הטילה על מנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור, לעמוד בראש צוות שיעשה חריש עומק בסוגיה ויגיש המלצות, ואלו הוגשו בשבוע שעבר. צוות פלמור עשה עבודת עומק מרשימה. הדו"ח שחובר מצביע על היעדר סנכרון מידע בין הרשויות, על תרומת בתי הדין השרעים לתופעה, על הקשר בין רמת השכלה והכנסה של נשים לסיכוי שלהן להיכלא בתא פוליגמי ועוד.
ההמלצות מתחלקות לשני ענפים: מקל וגזר. הגזר עסיסי ומתוק. צוות פלמור ממליץ להמשיך ולהרחיב את מאמציהם של השר אורי אריאל ועוזרו לענייני בדואים יאיר מעיין, ולהעמיד השקעות ענק לשיפור תחומי החיים השונים בפזורה הבדואית. הקמת מאות משפחתונים חדשים, בתי ספר לחינוך טכנולוגי, מרכזי פנאי וספורט, הקמת מרפאות והכשרת צוותי רפואה, טיפול בנוער נושר, לימודי עברית, הטמעת פרויקט 'ישראל דיגיטלית', פיתוח ותכנון אזורי תעשייה ופיתוח תוכניות תעסוקה לנשים – הם רק חלק קטן מהרשימה.
זהו צעד חשוב. כפי שתוכנית החומש לשילוב כלכלי של ערביי ישראל היא אחד המהלכים האסטרטגיים החשובים ביותר של מדינת ישראל – כלכלית ותרבותית – מול האתגר המורכב שקהילה זו מעמידה בפניה, כך גם פה. הפוליגמיה היא בראש ובראשונה בעיה תרבותית, ולכן ישראליזציה של החברה הבדואית וקידומה הכלכלי בהכרח יצמצמו את היקפיה.
שאלתי את פלמור האם מול הגזר השמן של הדו"ח, ה'מקל' איננו דק עד כדי סכנת שבירה מהירה. קריאה ראשונית מגלה שהתוכנית איננה נותנת מענה אכיפתי ראוי לבורות הגדולים הפזורים ברשות הרבים הבדואית. הנה כמה דוגמאות: כאשר גבר בדואי מבקש להתהדר בארבע נשים כדי לזכות בכבוד והערכה בסביבתו, אין לו שום דרך דמוגרפית לעשות זאת מבלי לייבא נשים מירדן, מסיני או מיו"ש. בהקשר הזה אפשר לבצע פעילות יזומה במעברים, להפעיל את חוק הכניסה לישראל נגד בעלים מבריחים, ולהתייחס לנשים כאל שוהות בלתי חוקיות. כל זה לא קיים בדו"ח. חסרה גם המלצה להפעלת סעיפי אישום בגין סחר בנשים, הנדרשים במיוחד כשמדובר בקטינות.
פלמור מבהירה שרובו של הגזר לא עוסק בהשקעות חדשות אלא בהסטה ובדיוק של תקציבים קיימים. כך למשל, מחקרי הצוות העלו שיש מתאם גבוה בין אוכלוסיות הנערים הנושרים שלא סיימו 12 שנות לימוד ובין הבוחרים בנישואי פוליגמיה. אלו צעירים חסרי כישורי חיים שהדרך שלהם להוכיח את עצמם היא באמצעות ריבוי נישואין, ולכן במקום להמשיך להשקיע בתכניות 'כישורי חיים' שרוב המורים בהם הם גברים פוליגמים בעצמם, עדיף להקים מסגרות של בתי ספר מקצועיים שיכשירו כוח עבודה מיומן לתעשייה בדרום. הצעיר שיסיים את שנות התיכון עם מקצוע, יעדיף להשקיע בהתפתחות מקצועית מאשר בחיי בטלה ובנישואין מרובים.
סעיף נוסף עוסק בהקצאת ארבעה חוקרים לביטוח הלאומי. כיום מועסק חוקר אחד, שהאפקטיביות שלו נמוכה. הוא לא זוכה לשיתוף פעולה עם נשים בדואיות, בשל העובדה שהוא גבר שאיננו דובר את השפה. מרכיב נוסף הוא הסינרגיה בין משרדי הממשלה לגופים השונים, כך שכולם ידווחו זה לזה על מקרי פוליגמיה. המטרה היא שכאשר גבר פוליגמי ירצה להתמנות לתפקיד כמו מנהל בית ספר או עובד בכיר, הנתון יהיה שיקול בהחלטה.
"יש היום 6,500 משפחות פוליגמיה", מסבירה פלמור. "גם אם בית המשפט יטיל על כל גבר שנת מאסר, הנישואין ישארו תקפים. חברתית המדינה לא יכולה להגיש אלפי כתבי אישום, ואין דרך של זבנג וגמרנו. הפתרון הוא פאזל שלם עם מרכיבים שתומכים זה בזה ומעצימים זה את זה. הגדלת מזונות לגברים שמגרשים את נשותיהם על הנייר בלבד; עדכון האישה הראשונה כאשר בעלה מפרסם מודעה שבה הוא מחפש אישה שנייה; העצמת נשים ושיפור היכולת שלהן להתמודד מקצועית ותרבותית עם הנורמות הפוגעניות. אנחנו לא יכולים ולא רוצים להיכנס לאף אחד לחדר המיטות, אבל כן להבהיר לגברים הפוליגמיים – להחלטה שלכם לחיות כך יהיה מחיר. זו חברה מסורתית המצויה בתהליכי שינוי. צריך לעשות את השינוי באופן נחוש, אך גם קשוב ומדורג".
