"הה חמום ונמהר לבלי חוק
שורש אפריקה בן מרוק
הה דוהר ללא סייג ובלם
כאיש פרא אשר מעולם"
כמה מקוראי שורות אלו, עשויים לחשוב שזהו ציטוט של מי שמבקש להנציח את הסטריאוטיפ המוטעה והאכזרי של יהודי המגרב, שלאחרונה ישנם גורמים בעלי אינטרס צר שמנסים להחיות אותו באמצעות שד עדתי מודרני. לא ולא, זהו קטע קצר מטורו של המשורר נתן אלתרמן שהוקדש לנתן אלבז, גיבור ישראל, שרחובות על שמו נקראו בלא פחות מתריסר מערי ישראל.
אתמול, ח' באדר, חל יום השנה לזכרו של טוראי נתן אלבז ז"ל. רבים, בעיקר בני הדור הצעיר, אינם מכירים את סיפור חייו של החייל הצעיר ובעיקר את סיפור הגבורה במותו. אלבז יליד 1932, עלה ארצה בגפו בהותירו את בני משפחתו בעיירה צפרו שבמרוקו. הוא התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בחטיבת גבעתי.
ב-11 בפברואר 1954 בעת שהתנדב לפרק מנגנוני רימונים לאחר פעילות מבצעית, השתחררה בטעות ניצרה מאחד הרימונים שבידו שאיים לפוצץ את האוהל הצבאי על יושביו. בארבע השניות היחידות שהיו לו עד לרגע הפיצוץ, נטל אלבז את הרימון חסר הניצרה, יצא מהאוהל ובראותו שכל פעולה אחרת שלו תסכן את חבריו – נשכב על הרימון ונהרג תוך מניעה מרסיסי העופרת החמים לחרוך את בשר חבריו.
על המעשה שהימם את מדינת ישראל הצעירה, הוענק לאלבז עיטור המופת. ראש הממשלה דוד בן גוריון והרמטכ"ל משה דיין שיבחו והיללו אותו והזמר ג'ו עמר חיבר לכבודו את השיר "נתן נתן". בטורו השביעי ספד אלתרמן לטוראי אלבז: "הה נופל על עפר כחוק, שורש אפריקה בן מרוק, הה מוטל פעור פה ונדהם, עד בינינו ריבון עולם".
אלבז, שהיה הראשון בסדרה של המוסרים את נפשם למען הכלל, שימש דוגמה ומופת לעוד חמישה חללי צה"ל שבמרוצת השנים פעלו בדיוק כמוהו.
סגן עובד לדזינסקי המושבניק מכפר ביל"ו, שעוטר פעמיים בעיטור העוז, כאשר הציל את חברו לנשק תוך שהוא מגונן עליו מפני רימון במהלך מבצע קדש.
רב"ט חגי בר אוריין העולה מפרס, שכמו אלבז מנע בהרואיות פגיעה בחבריו במחיר נפילתו בעת אירוע מבצעי באוקטובר 1964 בהר הצופים.
סגן איתן מרקל מסביון שקיפד את חייו כשנשכב על רימון בעת תרגול עם חייליו בשומרון בשנת 1969.
משה יצחק טובל החיפאי שפעל באופן זהה בעת פעילות מבצעית במוצב המזח, ביומה הראשון של מלחמת יום כיפור.
האחרון, סגן מפקד גדוד 51 רס"ן רועי קליין מעלי, שהציל את חייליו כאשר נשכב רימון שנזרק לעברם בקרב בינת ג’בייל בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה ב-2006, כשעוד הספיק לצעוק “שמע ישראל”.
ימי השנה למותם הטראגי של חמשת הגיבורים הללו, פסיפס מייצג של החברה הישראלית שאהבו את הארץ אהבה עזה, אינם מצוינים בצורה ציבורית ובוודאי שאינם מועד שחקוק בלוח השנה. דווקא בעתות שבר ופילוג כמו זו שישראל נמצאת בה בימים אלה, ראוי לעלות את קורותיהם על נס ולאמץ אל חיקנו את מורשתם.
אין ספק כי הם אהבו גם את החיים, אך סולם הערכים שלהם נבנה על כך שקיים ערכים עליונים כמו העם, המדינה והצלת הזולת. על רבים וטובים מחללי ישראל נאמר כי "במותם ציוו לנו את החיים". אלבז, לדז'ינסקי, מרקל, טובל וקליין מתבוננים היום בפניהם של מי שמכונים קברניטים ומבקשים לומר להם – אל תחללו את טוהר הערכים, עצרו והתעשתו.
הכותב הוא מרצה בכיר במכללה האקדמית גליל מערבי, אל"מ במיל', לשעבר ראש המנגנון התיאום הבטחוני עם הפלסטינים ומושל נפות ג'נין ובית לחם במנהל האזרחי
