המשחק העדין בין האני לאנחנו, בין הפרטי לכללי, הוא שיאו של הספר
״שירים על סף״, משום שלכל אורכו הוא עוסק בעמידה על הסף או משני צידיו. הסיפיות הזו באה לידי ביטוי בתשתית הביוגרפית שהולידה את הספר, ובפואמה – המצוינת – העומדת במרכזו שנקראת "הרואה", ומתארת התבגרות ונעורים בחוגים הסוציולוגיים של ישיבות ומוסדות החינוך של הציונות הדתית
איור: מנחם הלברשטט
לצפיה או התחברות לכתבות מקור ראשון
