תיק עודד גז היה אחד הקשים שנדונו בבתי הדין הרבניים. הוא נדון בבית הדין בפתח־תקווה, משם התגלגל לבית הדין הגדול בירושלים, ואז עבר לאזורי בחיפה. הדיינים שטיפלו באיש חששו כבר בתחילת הדרך שמדובר בטיפוס קשה־עורף שמוכן ללכת רחוק, לאמלל ולהתאמלל. הם לא שיערו עד כמה. כשכלו כל הקיצין הוטלו עליו סנקציות השיימינג ('הרחקות דרבנו תם'). רגע לפני שהוכנס לכלא, נמלט גז מהארץ.
אגף העגונות של הרבנות פתח במצוד חוצה יבשות. התחנה הראשונה של גז הייתה קפריסין, משם עבר לאומן שבאוקראינה, המשיך ללונדון ולבסוף נחת בבלגיה. באגף ביקשו לפתוח בהליכי הסגרה, אלא שהאמנות הבינלאומיות קובעות כי אדם הוא בר־הסגרה רק אם העבירה שביצע מוכרת הן במדינה שמבקשת את ההסגרה והן במדינה המסגירה. במקרי עגינות מדובר במכשול מהותי, שכן מטבע הדברים ישראל היא המדינה היחידה שסרבנות גט מוכרת בה כעבירה פלילית. מי שהתייצב לצד בתי הדין הוא היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהודיע כי ישראל תעשה הכול כדי לסייע לבתי הדין הרבניים בבקשות הסגרה על רקע סרבנות. העילה שנמצאה להסגרה הייתה העובדה שגז זייף את דרכונו כדי להימלט מהארץ. משרד המשפטים הגיש בקשה מתאימה, גז נעצר בבלגיה, ומצוי עתה בהליכי הסגרה.
במקביל השקיע ההרכב המיוחד בבית הדין בחיפה מאמצים רבים בשנה וחצי האחרונות כדי למצוא פתרון למצוקתה של העגונה. את פסק הדין העיקרי בהכרעה המהפכנית שפורסמה השבוע, המשתרע על פני קרוב למאה עמודים, כתב הרב דניאל אדרי, ואליו הצטרף ראש ההרכב הרב אברהם מאיר שלוש. פסק הדין הוגדר כחסוי באופן זמני מסיבה הומנית גרידא: לאפשר לאישה לשקם את חייה, מבלי שכל מיני חכמים מטעם עצמם יטילו דופי במסקנות ההלכתיות. ביקשתי מהנהלת בתי הדין לאפשר לי לפרסם את עיקרי הטיעון ההלכתי, מבלי לפרט את העדויות והראיות. ההנהלה נעתרה לבקשתי, והדברים מונחים לפניכם.
ראשית, לא מדובר בהפקעה רטרואקטיבית של הקידושין – כפי שארגונים שונים דורשים לקדם – אלא בביטולם. קרי, הכרזה שהם מעולם לא התקיימו. הדיינים ביצעו פעולות חקירה ממושכות, האזינו לעדויות וגילו שאחד העדים בחופה היה חבר של בני הזוג שהיה אז דתל"ש, ולכן פסול לעדות. בשולחן ערוך נקבע כי "המקדש שלא בעדים, ואפילו בעד אחד, אינם קידושין". הפוסק האשכנזי ר' משה איסרליש אמנם חשש לדעות חלק מהראשונים, וכתב: "ויש מחמירים אם מקדש לפני עד אחד, אם שניהם מודים (בעובדת קיום הקידושין; י"י)", אך גם הוא סייג בהמשך את דבריו וכתב: "ובמקום עיגון ודחק, יש לסמוך על המקילים".
במקרה של גז היה קל יותר שלא לחשוש למסורת הפסיקה האשכנזית המחמירה, שכן הפסול של העד הדתל"ש נחשב לפסול חמור. הדיינים קבעו שבניגוד לעד חילוני מבטן ומלידה, המוגדר על ידי רוב הפוסקים כ"תינוק שנשבה" שפסולו לעדות אינו חד־משמעי – אדם שחונך לחיי תורה ומצוות, נטש אותם ומחלל שבת בפרהסיה, נחשב ל'מומר' שהפסול שלו כעד מובהק יותר.
מי שביסס את התקדים הזה היה הרב עובדיה יוסף, שב־2012 דן במקרה דומה שהיה בו חשש לממזרות. הרב עובדיה כתב אז שגם המחמירים, הדורשים גט במקרה של קידושין שנעשו מול עד אחד, סבורים כך רק כשהיה עד אחד בפועל. "אבל אם היו שני עדים ונמצא אחד מהם קרוב או פסול – אין כאן עדות כלל, לפי שעדותם בטלה". בתשובה המופיעה בשו"ת יביע אומר, ציטט הרב עובדיה סוללה של פוסקים ראשונים ואחרונים התומכים בעמדה זו.
הדיינים הוסיפו ודנו האם יש לחשוש לדברי החת"ם סופר, הסבור כי גם כאשר אחד העדים פסול, הנישואין תקפים מכוח עדים כשרים שהיו ממילא בקהל או מכוח הרב המחתן עצמו. הם הכריעו כדעת רוב האחרונים החלוקים עליו, ובהם ה'ציץ אליעזר', הרב עובדיה יוסף ופוסקים נוספים.
הפכו כל אבן
ארגוני נשים ואישים פוליטיים שונים טענו השבוע שבית הדין הושפע מפסק דינו של הרב שפרבר – שבתחילת החודש ביטל את קידושיה של צביה גורודצקי אחרי 18 שנות עגינות – ו'נכנע ללחץ הציבורי'. אלה השערות משוללות יסוד, שכן פסק הדין נכתב לפני האירוע של הרב שפרבר, אולם כדאי לנצל את ההזדמנות כדי להבהיר נקודה במדיניות בתי הדין.
לביטול קידושין בשל עד פסול יש תקדימים בפסיקת בתי הדין בשנים האחרונות, ולא רק בתשובות הרב עובדיה יוסף. כך למשל, במקרה של שתי אחיות מתימן שעלו לישראל ואשר הוריהם השיאו אותן בילדותן בלא לשאול את רצונן – אחת כשהייתה בת 15, והשנייה כשהייתה בת 13. שתיהן עוגנו על ידי בעליהן במשך שנים רבות, ולא ניתן היה להגיע אל הבעלים. אחד מהם נשאר בתימן והתאסלם.
את העגונה הראשונה התיר הרב נסים בן שמעון מבית הדין האזורי בתל־אביב־יפו, בנימוק שהעד בקידושין היה קרוב לחתן. את השנייה התיר לאחרונה הרב אבירן יצחק הלוי, גם הוא מתל־אביב, בדרך של ביטול הקידושין, משום ששני העדים היו קרובים ופסולים לעדות. פסק הדין של הרב הלוי משתרע על פני 300 עמודים. גם בשני מקרים אלו החליט בית הדין שלא לפרסם את הנימוקים, כדי לא לפגוע בהשתקמותן של העגונות.
לפני כשנתיים ניתן פסק דין של הרב מימון נהרי מחיפה, שבו ביטל גט לאישה שבעלה הוגדר צמח מטעם מקח טעות. לפניו ניתן פסק הדין המפורסם של הרב אוריאל לביא, שהשתמש בכלי אחר של 'זיכוי גט' לאישה במצב דומה. בשני המקרים מדובר היה בנסיבות חריגות של בעל מחוסר הכרה, שבשום פנים ואופן לא מסוגל לתת גט לאשתו.
דא עקא, אף אחד מהפתרונות שניתנו בעבר לא היה ישים למקרה של צביה גורודצקי. לא שלא ניסו לעשות זאת. הנהלת בתי הדין העבירה את תיק גורודצקי לכמה הרכבים כדי למצות כל אפשרות להתיר אותה. בתיק שלה ישבו בין היתר גם הרב אדרי שהתיר את אשתו של גז, וגם הרב אוריאל לביא שזיכה גט לאישה שבעלה הפך צמח. שני הדיינים – שאינם חשודים על חוסר אומץ לב הלכתי – הפכו כל אבן ולא הצליחו למצוא פתח להתרתה של גורודצקי, שכן מבחינה הלכתית הקידושין שלה היו מושלמים ובעלה יכול לתת גט.
בניגוד לכך, וכפי שהסברנו בעבר בהרחבה, אין אף דיין מכהן או פוסק גדול (למעט הרב ריסקין) המקבל את הרעיון של 'הפקעת קידושין'. כל שדרת הפוסקים המרכזית, כולל המתונים ביותר, טוענים בתוקף שאפשרות כזו אינה קיימת בהלכה.
"הציבור צריך להבין שהדיינים משקיעים מאמצים אדירים, אבל כשאי־אפשר אי־אפשר", אומר עו"ד רפי רכס מהייעוץ המשפטי של בתי הדין הרבניים. "ההלכה היא לא פלסטלינה, וכשרופא נתקל במחלה חשוכת מרפא הוא לא יכול לכתוב חוות דעת שהחולה הוא בעצם בריא. לא אתפלא אם לדיינים האלמונים שהתירו את גורודצקי באופן פרטי אין אפילו תעודת כושר לדיינות. ההסתתרות שלהם היא שערורייה. יש הבדל בין דיינים שעומדים מאחורי פסק הדין שלהם אבל לא מפרסמים נימוקים בשל הרצון לסייע לאישה להשתקם, ובין גורמים חסרי אחריות שמייצרים אשליה של פתרון ולא מוכנים לעמוד מאחוריה".
הליכי ההסגרה של גז יימשכו או שכבר אין בהם צורך?
"יימשכו כמובן. האיש הזה הטריד את האישה שלו בלי סוף, גם מרחוק. אנחנו נמצה איתו את הדין על העבירות שעבר ושלפי דיני ההסגרה אפשר להאשים אותו בהן".
