בגלל הקדימונים שהוצגו לפניה, מלכת היופי של ירושלים יצרה ציפיות ענק אצל הצופה הישראלי, שאוהב עלילות היסטוריות כמו שהגברים בסדרה אוהבים שלייקס. אפשר להגיד שהסדרה כלל לא הכזיבה, לאחר שליקטה תשבחות מכל עבר ואפילו ארבעה פרסים בטקס פרסי הטלוויזיה – ביניהם פרס הדרמה היומית הטובה ביותר ופרס שחקנית המשנה הטובה ביותר, אשר הוענק לעירית קפלן.
את הצלחת הסדרה, בהפקת yes וארצה הפקות, ניתן וחובה לזקוף לעלילה שרקמה שרית ישי לוי בספרה בעל אותו השם. מי שאינו קרא את הספר, או לחלופין לא ראה את העונה הראשונה וקורא את הטור הזה בתחושת FOMO אימתנית, נזכיר את אירועי העונה הקודמת (או המאה הקודמת).
גבריאל ארמוזה (מיכאל אלוני שנראה שהדמות נתפרה למידותיו), בן למשפחה מכובדת בקהילה האספניולית בירושלים, נישא בעל כורחו ובפקודת אמו (עירית קפלן) ליתומה הענייה רוזה (הילה סעדה הנהדרת), למרות אהבתו לרוחל'ה האשכנזייה (יובל שרף), שהיא לחלוטין פרסונה נון גרטה בקהילה האספניולית. קללת האהבה הלא ממומשת ממשיכה גם לדורות הבאים, כל זה על רקע מאבקם של היהודים להפוך לעם חופשי בארצם, השבויה בידי הבריטים.
מלבד הסיפור המסקרן, לא קשה לנחש איך התאהבו צופים רבים במלכת היופי. מעבר לעובדה שהיא בין הסדרות המושקעות שהופקו כאן, העיבוד של עלילת הסרט נעשה בצורה מדויקת ושובה לב, והדרמות של משפחת ארמוזה, נשזרות ביד אומן באלו של תקופת המנדט הבריטי, אשר העם היושב בציון תמיד שמח להכיר יותר.
ההתנגשויות המיניאטורות אך הכבדות מנשוא בין בני המשפחה וקרוביהם והמשחק העדין של חברי הקאסט מותחים חבל דק שכובל את הצופים למסך, ומשאיר אותם שם גם אחרי שעולים הקרדיטים. כך נראתה העונה הראשונה, אך מה לגבי אחותה הקטנה שאך נולדה?
אחרי ההצלחה, התגייסו מיד יוצרי הסדרה (שלמה משיח, אסתר נמדר תמאם, ועודד דוידוף) והתכנסו בחדר ישיבות כדי להתחיל לעבוד במרץ על המשך ללהיט. בסיעור המוחות לא היה ניתן להתעלם מהממותה שבחדר – תסמונת העונה השנייה.
זה לא סוד שאויבם האמיתי של סדרות, אדירות ממדים ואהדת צופים ככל שיהיו, הוא השד העונתי. גם אם העונה הראשונה עבדה טוב, אין שום הבטחה שכך יהיה גם בזו שאחריה. איך אמרו יוצרי עבר חכמים? כגודל ההצלחה גודל הסכנה, וכגודל ההצלחה, גודל הציפייה לגלות האם הסדרה תעשה את הבלתי ייאמן ותנצח את גרסתה הקודמת.
הפרק הראשון של העונה השנייה, עונה לנו בשלילה. כמו הגיבור דוד, שעליו נאמר כי הוא "לא חזר אלינו אותו הדבר", מלכת היופי של ירושלים גם מרגישה כאילו משהו בה השתנה ולא לטובה.
ייתכן שזו העלילה שנעשתה איטית יותר, כמו רכב שועט שלפתע מאט, והנהג שבתוכו אינו יודע למה. אולי האסתטיקה של הצילום ושל העריכה שהוזנחה במקצת, כשבהפקה כה אותנטית, היא חשובה מאין כמותה. או אולי בכלל הדמויות שזכורות לנו כמסתוריות ומורכבות מאוד, ולפתע הן צפויות להפליא ומעט שטוחות. כך או כך, העונה החדשה לא נוגעת, ואפילו קצת מייגעת.
יש שיאמרו שהסצנות המתקשרות למאבק הבריטי עדיין מסעירות, והם צודקים לגמרי, אבל כעת הן רק מאפילות על גיבורי הסדרה, שנראה כאילו עברו למימד אחר – בו אין אנרגיות או רצון לפעולה.
חשוב להבהיר כי היופי הקלאסי בסדרה לא פג לגמרי. גם אם באופן קלוש, הוא נוכח בסצנות עמוסות הרגש, שהן נקודות חן שנותרו בפניה של הסדרה עוד מהעונה הקודמת. אך לא נראה כרגע שמלכת היופי של ירושלים הצליחה להתגבר על המהמורה הענקית שהוצבה בפניה, ועמדה בציפיות שהלכו וגברו מאז סיום העונה הראשונה ב-2021.
מי יודע, אולי, כמו גיבורי המחתרות האמיצים שמוצגים בה, תצליח הסדרה להפתיע את אויבה האימתני ולהסתער שוב על פרסים נוצצים, ולשמור על מקומה המכובד בגן העדן של הסדרות הישראליות המוצלחות – הנטפליקס.
