בחירות האמצע בארה"ב מתקרבות בצעדי ענק, וגם 16 ימים לפני יום הבוחר, שיחול ב-8.11, מומחים ופרשנים ממשיכים להיות חלוקים בשאלה מי יחיה ומי ימות, מי ייבחר לקונגרס או לסנאט, מי למושל מדינה ומי יילכו הביתה. אולם בעוד שלא ניתן לומר בוודאות, כמובן, כיצד תיראה המפה הפוליטית ביום שאחרי, ישנם בהחלט מספיק רמזים בשלב הזה כדי להבין לאן נושבת הרוח. אז בואו ננסה להבין, בכמה הערות.
1. עד לפני כחודש וחצי היה נראה ברור שגל אדום עצום עומד לסחוף את אמריקה. הנשיא ג'ו ביידן שבר שיאים שליליים במדדי הפופולריות של מכוני הסקרים, האינפלציה גאתה, ומועמדי הרפובליקנים החלו לקרוץ גם להרבה אנשים שלא חלמו להצביע להם אחרי דונלד טראמפ והמשבר שהוא עורר בעקבות תוצאות בחירות 2020. אבל אז טראמפ חזר לזירה הציבורית ובגדול, ואותם מצביעים נזכרו בדיוק למה הם נדרו שמעולם לא יקדמו רפובליקנים שוב. ביידן ואנשיו הבינו היטב את המצב ומיהרו לתכנן נאום חוצב להבות נגד אותם "רפובליקני MAGA", שמיקד את אור הזרקורים על טראמפ אפילו יותר. והסקרים החלו לנוע לכיוון הדמוקרטים.
אך הם קצת הקדימו את המאוחר. חרף כל המאמצים הן של טראמפ והן של ביידן, כרגע לאף אחד לא אכפת מספיק מהנשיא לשעבר כדי להישאר ממוקדים בו בזמן שהמחירים ממשיכים לעלות וביידן ממשיך לעשות פדיחות. וכך, אחרי גיחה שמאלה, הסקרים שוב מתחילים לנדוד ימינה.
2. בשלב הזה כמעט בטוח שהרפובליקנים יזכו לרוב בבית הנבחרים, וכך יקבלו שליטה בחצי מהקונגרס. השאלה הפתוחה היא הסנאט. בעוד שליש מחבריו עומדים להצבעה השנה, רוב המושבים הפתוחים נמצאים במדינות בעלות נטייה ברורה לדמוקרטים, וכך מספר המושבים שיכולים הרפובליקנים לכבוש קטן יחסית. מהסיבה הזו, השיח על הבחירות באמריקה עוסק בעיקר בסנאט ובמספר מרוצי מפתח שיכריעו מי ישלוט בו.
3. המגמות במרוצים האלה כל כך מובהקות שהתעלמות מהם הפכה לבלתי אפשרית גם במסרים הרשמיים של הדמוקרטים. בפנסילבניה, למשל, עד לפני שבועיים המועמד הדמוקרטי ג'ון פטרמן הוביל בבין שישה לשמונה אחוזים על יריבו הרפובליקני מהמט אוז, והמירוץ היה נראה סגור וחתום. אבל אז האינפלציה חזרה לככב, וחשוב עוד יותר – הרפובליקנים הצליחו להעביר את המסר שפטרמן, שעבר לא מזמן שבץ קשה, עלול להיות לא כשיר לתפקד כסנאטור. פתאום אוז, רופא וכוכב טלוויזיה בעל עבר מפוקפק וללא שבב של ניסיון בפוליטיקה, הגיע לתיקו בסקרים.
4. בג'ורג'יה הולך ומתגלה סיפור דומה. גם שם מינו הרפובליקנים (בעידודו הנלהב של דונלד טראמפ) אדם חסר קשר לפוליטיקה, הפעם בדמותו של כוכב הפוטבול לשעבר הרשל ווקר. בהתחלה הוא נחשב לחסר סיכוי נגד הסנאטור הדמוקרטי המכהן רפאל וורנוק, אבל אחרי שהוכיח את יכולותיו בעימות, על אף שערוריות משפחתיות שונות שעלו מעברו והוטחו בו בקמפיין, ובסיוע אותו גל רפובליקני המונע על ידי מצב כלכלי מחמיר, פחות משני אחוזים מפרידים בין שני המועמדים. ועל פי דיווחים, בסקרים הפנימיים של שני המועמדים ווקר לא רק מוביל, אלא כבר פתח פער.
5. אלו שתי דוגמאות, אולי החשובות ביותר, אך הן לא היחידות. מרוצים אחרים לסנאט בנבדה, ויסקונסין ועוד מעידים על התחזקות רפובליקנית, וזה לפני שנכנסנו לשאלה בכמה מושבים ינצחו הרפובליקנים בבחירות לבית הנבחרים – סביר שהרבה.
גם במרוצי המושלים יש עדויות לגל הרפובליקני. במישיגן, למשל, המושלת גרצ'ן ויטמר מובילה על המועמדת הרפובליקנית טודור דיקסון בפער זעום בלבד למרות שהיה צפוי ניצחון של עשרה אחוזים לפחות. אפילו בניו-יורק, מבצר דמוקרטי, המושלת קת'י הוקול מובילה על המועמד הרפובליקני לי זלדין בממוצע של שישה אחוזים – פחות מחצי מהצפוי.
6. כל אחד מהנתונים האלה לא מאוד חשוב כשמציגים אותו לבד. אבל כשמסתכלים על התמונה המלאה – וכמובן שישנם עוד מרוצים רבים שלא הוזכרו כאן – קשה להתעלם מהמסקנה: הגל האדום קם לתחייה, ואם הדמוקרטים לא ישכילו לשנות מסרים, רק הבית הלבן יישאר בידיהם ביום שאחרי הבחירות.
