מהי מטרת העל של התחייה הלאומית היהודית? מדינה כהלכתה. כהלכתה בכל תחום ונושא. בניין מדיני ממלכתי שבמרכזו עומדת התורה וכל משפטיה. דין תורה הוא יסוד לחוקיה, לדרכי התנהלותה, לתרבותה ולמעמדה הבינלאומי. "ממלכת כהנים וגוי קדוש": זהו חזון נאמני התורה, נאמני העם והארץ לדורותיהם.
כיום בשנת השבעים למדינת ישראל יש בספר החוקים הישראלי חוק אחד בלבד המציין "דין תורה". חוק שיפוט בתי דין רבניים תשי"ג 1953 קובע: "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה". וכמובן שכל ענייני הנישואין והגירושין הם בשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים. ומה לגבי גיור? מי מטפל בזה? דין תורה? מדהים לדעת שאין כל חוק במדינת ישראל הקובע או המסדיר את נושא הגיור. מה שיש הוא ירושה מנדטורית הקרויה כיום: פקודת העדה הדתית (המרה).
ירושה זו נכתבה לפני כמאה שנים והוכרזה אז כ"דבר המלך במועצתו בארץ ישראל 1922". שם הפקודה הוא "מסירת הודעה על המרת עדה דתית" ובה נאמר כי מי שהמיר את דתו צריך לקבל מאת ראש העדה הדתית שאליה נספח תעודה המעידה שנתקבל אל אותה עדה. על פי פקודה זו המתגייר קרוי "מומר" והוא עדיין כפוף לראש עדתו הקודמת. בהתאם לפקודה זו מנפק גם כיום, שנת תשע"ח, הרב הראשי לישראל "תעודת המרה" למי שנתגייר על פי החלטתו. כנראה שלעיתים נוח ליהודים שמלך זר יחליט מה יהיה גורל היהודים ויניח ליהודים להתנצח ביניהם.
והנה בימים אלה הוגשו המלצות שגובשו על ידי השר לשעבר משה ניסים אשר מונה בידי ראש הממשלה להציע הצעה בסוגיה הכה נפיצה והכה חיונית של הגיור בישראל. שורה תחתונה: הוצעה הצעה לחוקק בכנסת, לאחר 70 שנות עצמאות, חוק גיור שאלה עקרונותיו: א. הגיור בישראל יהיה רק על פי דין תורה. ב. סמכות השיפוט הייחודית לגיור תהא מסורה רק לבתי הדין לגיור שיוקמו לשם כך. ג. הדיינים שיכהנו בבתי הדין יהיו רק דיינים ורבנים שיש להם כושר דיינות או שהוסמכו בידי הרבנות הראשית לישראל, או רבני ערים או תלמידי חכמים מובהקים הבקיאים בהלכות גיור. ד. לא יוכר שום גיור פרטי חרדי או רפורמי הנעשה בישראל.
הנה כי כן: עוד אבן יסוד של דין תורה תונח בתשתית מדינת ישראל. לכאורה יש לומר הלל שלם או לפחות הטוב והמיטיב.
תהליך הגיור יתקצר
וכאן יש לשאול: על מה יצא הקצף? אומרים "החוק מנתק את הרבנות הראשית מן הגיור". אבל החוק קובע שכל הדיינים יהיו תלמידי חכמים, דיינים ורבנים מובהקים שהוסמכו על ידי הרבנות הראשית והתמחו בגיור. אומרים: "ראש הממשלה הוא הממנה את ראש רשות הגיור". החוק קובע כי ראש הרשות יהיה תלמיד חכם מובהק הבקיא בגיור. גם כיום מנהל הגיור פועל במשרד ראש הממשלה והוא הממנה. כזכור אריאל שרון הוא שמינה בזמנו את הרב חיים דרוקמן לראש מנהל הגיור, ואחר הפרסום הודיע השבוע משה ניסים כי הוא שוכנע לשנות ולקבוע כי ראש הממשלה ימנה את הראש רק בהסכמת נשיא בית הדין הרבני. אם כן, מינוי ראש הרשות הוא בהסכמת הרב הראשי וכל דייניה של רשות הגיור הם דייניה ורבניה של הרבנות הראשית והדין המהותי הוא דין תורה ואין בלתו.
אומרים: "הדיינים נבחרים על ידי הרפורמים". החוק מציע כי תוקם ועדת מינויים שתמנה 11 חברים. היא תכלול בין היתר את שני הרבנים הראשיים, שני שרים, את יו"ר הסוכנות ועוד, וגם שני נציגי ציבור שימנה יו"ר הסוכנות ואלה אפשר שיהיו לא אורתודוקסים. אך ועדת המינויים של דייני בתי הדין הרבניים כיום גם היא מונה 11 חברים, כשעל פי הרכבה אפשר שרובה יהיו אנשים חילונים. עוד מחייב החוק שבוועדה יכהנו לפחות ארבע נשים. איך מוכנים הדיינים להתמנות ברוב שכזה? רוב חילוני ימנה דיין? ואיך נבחר הרב הראשי עצמו? לא בקולותיהם של 150 חברי אספה? הרי ייתכן שמיעוט של רבנים ורוב של חילונים הם שיקבעו את זהות הרב הראשי?
אומרים: "עד היום הכול היה נתון לשיקול דעתו של נשיא בית הדין". נכון. זה השינוי. עד היום יכול היה להתקיים הליך גיור ממושך על פני שנים. המתגייר היה לומד היטב ובית הדין היה מדקדק עמו ולאחר כל השלמת התהליך היה הרב הראשי או בא־כוחו נמנע מלהוציא תעודת המרה מנימוקים שונים. ואלו מעשים שבכל יום. את הסמכות הזאת של שליטה בגיור גם אחרי פסק דין מסרב הרב הראשי לשמוט. לעיתים אף היה הרכב של בית הדין הגדול דן בגיור מחדש ולא נמנע מלחרף ולגדף את בית הדין שגייר ולקרוא לו "בית דין רשע" ולפסול את גיורו.
אירוע מחריד כזה אירע לפני כעשר שנים ונושא הדיון היה הרב חיים דרוקמן בעצמו. הרב דרוקמן העומד כל השנים בראש כל מפעלי החינוך הדתי כראש ישיבות בני עקיבא ותנועת בני עקיבא לדורותיה, מי שהיה ראש מנהל הגיור ומי שמפעיל שנים ארוכות מכון גיור ובית דין לגיור, הוא המומחה הבכיר ביותר במדינת ישראל לנושא הגיור. הרב דרוקמן הוא האישיות הרבנית הבכירה הניצבת גם עתה לימין המלצות ועדת ניסים (ואני מניח שעמו גם חלק גדול מבין דייני הגיור). אין ספק שהרב עצמו היה משנה דבר או שניים בהמלצות, ואת זאת ניתן לעשות בתהליך החקיקה, אבל העקרונות שנמנו לעיל הם העיקר.
החוק בולם את הרפורמים
בחוק המוצע נקבע כי ההחלטה הסופית בהלכות גיור היא החלטת בית הדין עצמו. וכי אין זה ראוי? אלא מי? ועם כל זה מציע החוק כי יוקם בית דין גדול לערעורים בנושאי גיור. בבית הדין יוכלו לערער על החלטות בתי הדין האזוריים, כמקובל כיום, אבל אחרי פסק בית הדין הגדול אין כלום. זוהי דרכה של תורה.
אומרים: "החוק מכיר בגיורים רפורמיים", ובכן, החוק לא בא אלא כדי למנוע גיורים רפורמיים. הוועדה הזו קמה תחת צילו המאיים של בג"ץ אשר עומד בקרוב להכשיר כל גיור פרטי רפורמי או חרדי בישראל. עד כה כבר הכשיר בג"ץ גיור חרדי פרטי (בבית הדין של הרב ניסים קרליץ) לצורכי רישום אוכלוסין והכרה בחוק השבות ועכשיו הוא עומד להרחיב את ההכרה מכוח השוויון גם לגיורים פרטיים אחרים מכל מין וסוג. את זה בדיוק בא החוק החדש למנוע ומטרתו לקדם את בלעדיותו של חוק התורה. איך אפשר להתנגד לזה?
כזכור, לפני שלושים שנה הורה בג"ץ לראשונה למשרד הפנים לרשום כ"יהודייה" במרשם האוכלוסין אישה שעלתה מארה"ב ובידה תעודת גיור רפורמית. עקב פסיקה זו התפטר שר הפנים דאז הרב יצחק פרץ מתפקידו ואריה דרעי החליפו. מה עשה דרעי? השמיט את סעיף הלאום מתעודת הזהות של כולנו ומאז רושמים "גרים" רפורמים כיהודים אבל אנחנו לא רואים את זה. בעשרות השנים שחלפו מאז ממשיך הסיפוח הזוחל מבית מדרשו של בג"ץ. גיור רפורמי בחו"ל ו"גיורי קפיצה" רפורמיים בישראל. אתמול הוכר הגיור האורתודוקסי הפרטי בבני ברק ומחר יוכר הגיור הרפורמי בירושלים. כל זה בהיעדר חוק גיור ממלכתי מחייב.
ייתכן שיש גורמים החפצים בהפרטת הגיור ומעוניינים להתנהל כמו בחו"ל עם "רשימות שחורות". החוק המוצע עשוי לשקם את המבנה המעורער הקיים כיום במערכת הגיור. דייני גיור רבים מודים בכך. ועוד לא דיברנו על גיורי קטינים וגיורים בצבא ומשימות נוספות.
*
כארבע מאות אלף אזרחים ישראלים שאינם יהודים על פי ההלכה חיים בקרבנו. הם מהווים רקמת חיים אחת עם החברה היהודית כולה. הם בני משפחה וחברים שלנו, הם חיילים וחיילות בצה"ל ובגופי הביטחון, הם חברינו לעבודה ולעסקים, הם ילדים רבים במערכת החינוך ובאקדמיה. התרחבותה של הקבוצה הגדולה הזו תהפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה בדרך הטבע בלי שיידרש לכך כל מהלך פוליטי.
החיבור החיוני לנו כל כך בין דת ומדינה, בין יהדות לישראליות, תלוי ביכולת שלנו לקיים מערכת גיור ממלכתית־הלכתית יעילה ואחראית. המשימה הקדושה היא לחבר בין בית ישראל למדינת ישראל.
הרב אברהם גיסר הוא רב היישוב עפרה, יו"ר מועצת החמ"ד וראש מכון משפטי ארץ
