כמות האיסורים שמטילה התורה על פנייה לקוסמים, מנחשים ומגידי עתידות למיניהם, מעידה עד כמה רווחו אלו בחברה בתקופת המקרא. "לא תנחשו ולא תעוננו", מצווה התורה בפרשת קדושים, וכמה פסוקים אחר כך מוסיפה, "אל תפנו אל האבת ואל הידענים אל תבקשו לטמאה בהם אני ה' אלהיכם". בפרשת שופטים היא מצווה, "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים כי תועבת ה' כל עשה אלה", ובפרשת בלק מופיעה הברכה "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל".
הכמיהה לידיעת העתיד, לפריצת מחסום הזמן ולקריעת צוהר אל עבר הבלתי נודע לא הייתה כמובן ייחודית לעם ישראל. היא אפיינה את כל תרבויות העת העתיקה וימי הביניים, כשהיא פושטת צורה ולובשת צורה. פרקטיקות מאגיות מלוות את החברה האנושית מראשיתה ועד לעידן המודרני. אז, לפחות לכאורה, השתחררה האנושות מעידן הבערות ואימצה תפיסת עולם רציונלית. כזו שמבינה את מגבלות ההכרה ולא הולכת שולל אחרי שיטות מפוקפקות לחיזוי העתיד לבוא.
אך האם באמת התבגרנו? האם האנושות השתחררה מהדחפים הלא רציונליים שלה? לפחות אם מביטים במהדורות החדשות בתקופת בחירות דומה שהתשובה לשאלות אלו שלילית. אין שום הסבר הגיוני לטרפת הסקרים שאופפת את מהדורות החדשות בכל מערכת בחירות, מלבד הניסיון הנואל לחזות את העתיד. למרות שכל בר דעת מבין שלטרפת הזו אין שום ערך, וכל קשר בין תוצאות הסקרים לבין תוצאות האמת בקלפי הוא מקרי, ההתמכרות הזו אופפת את כל הערוצים וכל המהדורות.
העיתונות המודפסת נמצאת אומנם בתהליכי גמילה, אך מהדורות הטלוויזיה עדיין בהתמכרות קשה. סקר ועוד סקר ועוד סקר, שרובם לא באמת אומרים דבר על מה שיהיה בכנסת ה-25. כולנו יודעים את זה, וכולנו גם מכירים את הבעייתיות שבשיטה אשר דוברה לא מעט בשנים האחרונות. החל מהקושי ההולך וגדל לדגום את הנסקרים בעולם שבו הטלפון הקווי בבית איבד את מקומו, המשך בעלייה הנמשכת בשיעור המסרבים להשיב לסקרים, ועבור לחוסר ההצלחה בפיצוח אוכלוסיות מיוחדות. כיצד אחרי כל זה אנחנו ממשיכים לשבת ולצפות במסך כאילו יש בסקרים הללו ממש? ספק אם יש תשובה רציונלית לשאלה.
