נאומיהם של שני הכמרים האמריקנים בטקס חנוכת שגרירות ארה"ב בירושלים משכו השבוע תשומת לב רבה. תערובת של חשדנות, זדון ובורות עמוקה בכל הקשור למניעיהם האמיתיים של השניים אפשרה לאנשי שמאל, שמתנגדים אינהרנטית לכל מי שדוגל בזכותנו המלאה על הארץ, להכתים את הרגע המופלא הזה, שבו נציגים בכירים מהדת הגדולה שרדפה את עם ישראל במשך אלפי שנים עומדים לצידנו, מתפללים בעבורנו ומייחלים להצלחתנו. הדרך היחידה להילחם בתופעות המבישות האלה, שבמסגרתן אוהדי ישראל מקבלים סטירה לפרצוף, היא לדעת.
לדעת ששורשי האהדה הנוצרית־אמריקנית עמוקים ביותר, חלק מהאתוס המכונן של ארה"ב, ולא קשורים לנשיא כזה או אחר ולמטרותיו הפוליטיות הרגעיות.
לדעת שאמריקה נוסדה על אדני התנ"ך כאומה אוהבת יהודים. הנשיא השני של ארה"ב, ג'ון אדמס, כתב כבר בשנת 1819 לידידו מרדכי עמנואל נח: "הייתי מייחל בליבי שהלוואי שהיית עומד בראש מאה אלף יהודים, ממושמעים כמו הצבא הצרפתי, צועד עמם לתוך יהודה, כובש ארץ זו ומחדש את שלטונו של עמך בה. כי אני מייחל, באמת ובתמים, שהיהודים ישובו להיות אומה עצמאית ביהודה".
לדעת שחוזה מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל, נולד רק 40 שנה אחרי המכתב הזה.
לדעת שבארה"ב חיים כיום כ־80 מיליון נוצרים אוהבי ישראל. כרבע מאוכלוסיית המדינה. האהבה הזאת בלתי תלויה, ומתבטאת בדגלי ישראל בכנסיות, בתרומה של קצבאות פנסיה ובמתנות יום הולדת של ילדים בני עשר ששולחים עשרים ושלושים דולר בתוך מעטפה כדי שלאזרחי ישראל היהודים יהיה קצת יותר טוב.
לדעת את האמת על "נבואות סוף העולם" ו"ארמגדון". כל יהודי שמאמין בתנ"ך חייב להאמין שארץ ישראל הובטחה לעם ישראל "מהים עד הנהר". הנהר הוא נהר פרת. האם זה אומר שמישהו מאיתנו מתכנן מחר בבוקר לעלות עם טנקים, לכבוש את ירדן ולדהור לגדות הפרת כדי להגשים את ההבטחה הא־לוהית? מובן שלא. אותו הדבר בדיוק עם חזון אחרית הימים הנוצרי. כל דת אוחזת במשנת אחרית הימים כזו או אחרת, והשאלה היחידה היא אם ביומיום מתנהלים מאמיניה לפיה או שמא מותירים אותה כחזון שיישומו נתון בידי הא־ל, ובידו בלבד. דייויד ברוג הגדיר זאת יפה בספרו "תומכים בישראל": "הציונים־נוצרים מאמינים גם שהשמש תזרח בבוקר, אבל אין הם תומכים בישראל כדי להקדים את הזריחה".
לדעת שהטיעון המרכזי של השמאל הליברלי המתעב את האוונגליסטים תומכי ישראל יסודו בשקר. בניגוד לטענת השמאל, האוונגליסטים אינם תומכים בנו כדי לזרז מלחמת גוג ומגוג שבסופה כולנו נמות או נתנצר, מסיבה פשוטה: כולם כאחד מאמינים שהאדם אינו יכול לשנות את לוח הזמנים של האל. ג'רי פאלוול, מחשובי הכמרים האוונגליסטים בארה"ב, כתב זאת באופן הכי ברור שאפשר: "א־לוהים אינו דורש מבני האדם הכנות כדי שתתרחש 'ההתגלות השנייה'. כל הדברים הנדרשים הכרוכים בה ייעשו על ידו. הוא קבע את המועד למאורע, והוא יביא לכך שהאירוע יתקיים. איש אינו יודע באיזה יום או באיזו שעה".
לדעת מדוע בכל זאת הם אוהבים אותנו. ובכן, משלל סיבות, ובראשן שינוי טקטוני שעשה האוונגליזם בעולם הנצרות, וזאת על ידי פירוש שונה למילה אחת ויחידה בתנ"ך ושמה "ישראל". עד הופעת הזרם הזה, הנצרות התייחסה ל"ישראל" כ"ישראל שברוח". כלומר, מרגע שעם ישראל דחה את ישו התואר הרם הזה נמסר לכנסייה, שהפכה ל"ישראל האמיתי". הגיעו האוונגליסטים, וברפורמה שהיא לא פחות מדרמת ענק בתרבות המערבית דחו את הפירוש הזה מכול וכול. מעתה ואילך הם יפרשו את "ישראל" כעם ישראל, שלא מוחלף לעולם. ותפקיד הכנסייה הוא להגן על העם הזה, לשמור עליו ולברכו.
לדעת שמעבר להיבט התנ"כי יש עוד אדני יסוד שמחזקים את הקשר הנפשי בינינו ובין הנוצרים האוונגליסטים. אחד מהם הוא "חוב הכרת הטוב". הכומר ג'ון הייגי, אחד מהדוברים בפתיחת השגרירות, אמר פעם: "יש לנו חוב של הכרת תודה לעם היהודי, שנתן לנו את האבות, את הנביאים. אין אפילו בפטיסט אחד בכל החבורה הזו. העניין הוא כזה: אם תתעלמו מהתרומה היהודית לנצרות, לא תישאר לכם נצרות. היהודים לא זקוקים לנצרות כדי להסביר את קיומם. הנוצרים אינם יכולים להסביר את קיומם ללא היהדות". אנחנו גם הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אי של שפיות בתוך אזור אנטי־מערבי סוער, מה שמוסיף לתמיכה האיתנה של האוונגליסטים. כדברי פאלוול ב־1984: "כאמריקני שוחר חופש אני יודע היטב שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, והידידה האמיתית היחידה שיש לנו שם".
לדעת שהפסוק החשוב ביותר מבחינתם בתנ"ך מופיע בבראשית י"ב: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחת האדמה". כל ילד למשפחה אוונגליסטית גדל עם הפסוק הזה מרגע לידתו ועד היותו בוגר. זו תרבות שלמה שמבוססת על כך שחובה לברך את עם ישראל ולפעול למענו, ואמונה תמימה ועזה שתמיכה בעם היהודי ובזכותו על ארץ ישראל היא המתכון להצלחה אישית בכל תחומי החיים.
לדעת שגם באורתודוקסיה היהודית הדתית, שבאופן טבעי הייתה בתחילה מלאת חששות מהחיבוק האוונגליסטי, חל בשנים האחרונות מפנה של ממש: הבנה הולכת ומעמיקה שמדובר בחברות אמת שאינה תלויה בדבר, לא למען התנצרותנו או מותנו או כל הבל אחר.
מטרת הטענות הללו היא אחת: תקיעת טריז בין אוהבי ישראל לארץ ישראל. הרב אליעזר מלמד פרסם בשנת 2011 מאמר מכונן שבו קבע כי מדובר ב"חסידי אומות העולם": "כאשר מדובר בנוצרים שמאמינים שבחר ה' בישראל, ושכל הנבואות הטובות צריכות להתגשם בישראל, ושאינם פועלים להעביר אותנו על דתנו אלא לחזקנו, הרי שכל הדברים החמורים שנאמרו על הנוצרים לא חלים עליהם, ולהפך – תיקון גדול הם מתקנים, והם מחסידי אומות העולם, וה' ישלם שכרם".
לדעת שזכינו לחיות בדור של גאולה, שבו מתרחשים דברים שנראים מעט משונים או מוזרים. לדעת שכדי להמשיך לזכות, אנחנו חייבים לדעת.
