ביום שני, בישיבת סיעת הליכוד בכנסת, ביקש ראש העיר הנוכחי ניר ברקת את רשות הדיבור. "אדוני ראש הממשלה", פנה לנתניהו. "הליכוד צריך להציג מועמד לראשות העיר ירושלים, ואני מבקש שתתמוך בשר זאב אלקין". נתניהו לא הגיב. תמיכה פומבית באלקין תסבך אותו עם שני ראשי מפלגות בקואליציה, ליברמן ודרעי, שמריצים כבר חמש שנים את משה ליאון לראשות העיר. מי צריך עכשיו צרות?
אלקין, מבחינתו, החליט כבר לרוץ לראשות העיר. דרכו לשם נסללת במהירות. יו"ר הקואליציה ובעל הסיכויים דוד אמסלם ירד מהמירוץ במפתיע, אולי בגלל שנתניהו הבטיח לצרפו כשר בממשלתו הבאה. אלקין בונה גם על תקציב בחירות של 4 מיליון שקל שיעמיד לרשותו ניר ברקת יחד עם סיעתו. עכשיו הוא צריך את נתניהו שיעניק לו את ברכת הדרך ויסדר לו דיל חרדי. ביום רביעי נסע אלקין שוב עם נתניהו לרוסיה לפגישה עם פוטין, וביקש את תמיכתו. אגב, קשה להבין מדוע נתניהו לא מצרף לנסיעות הביטחוניות הללו את שר הביטחון דובר הרוסית אביגדור ליברמן, ומעדיף על פניו את השר להגנת הסביבה.
אלקין צפוי לעבור במהלך החודש לירושלים ויהיה המועמד המוביל לראשות העיר. הוא פוליטיקאי חכם, אבל האם הוא גם המועמד הטוב ביותר? האם הוא עדיף על משה ליאון בעל הניסיון, שלמד את העיר היטב בשנים שהוא כאן? מה שבטוח, ירושלים במצבה המידרדר משוועת למיליארדים וזקוקה בדחיפות למהפכה אורבנית, דמוגרפית, חברתית ואסתטית.
ואם כבר ירושלים, מילה אחרונה על הג'ירו ד'איטליה, מרוץ האופניים שהיה בעיר לפני שבוע. במו עיניי ראיתי אנשים שהגיעו לרחוב בצלאל עמוסים בסלי קניות לשבת, אבל לא יכלו לחצות את הכביש המגודר לביתם בצד השני. הם המתינו שעות לסוף המרוץ. אדם מבוגר ביקש מאחד השוטרים להעביר את הסלים למדרכה ממול, ואז טלפן לאשתו כדי שתבוא ותאסוף את המצרכים. זה היה מביש. שלומי מגנזי, יו"ר הוועד המקומי בצור־הדסה, הציע השבוע שהמרוץ הבא יתקיים בהרי ירושלים, במסלול הנפלא שיורד מירושלים לעין כרם ועולה לעבר נס־הרים, מבוא־בית"ר וצור־הדסה.
הצדק איתו. הנופים הרבה יותר יפים מאלו של הטור דה־פראנס, תאמינו לי, והמסלול ימנע סבל מהרבה אנשים שחיים בעיר ולא מתים לראות רוכבי אופניים בחולצות צבעוניות, חולפים ביעף על פניהם ונעלמים.
