אין יום שעובר שאני לא מקבל פנייה נואשת, בקשה דרמטית, תחינה מרגשת או שאני נחשף לצער הכה גדול של יהודי העולם שכניסתם לישראל נתקלה בסירוב. יהודי העולם הציוניים, אלה שיש להם בישראל קרובי משפחה, עסקים או חברים נפגעו בשנתיים האחרונות כמו שלא נפגעו אי פעם. שערי המדינה היהודית נעולים, לראשונה מאז שהוקמה ב-1948.
את התשובות של הציניקנים מבין קוראי שורות אלה, אני כבר יודע בעל פה: "אם הם רוצים להיכנס – שיעלו" יטענו רוב הישראלים, "הם בחרו לחיות מחוץ לישראל – זו אשמתם" יגידו אחרים. אני מבין את השליפה המהירה של המשפטים האלה הרי כיום, בעידן הקורונה, כל מדינה עומדת בפני עצמה. עם כל הכבוד לגלובליזציה, "עניי עירך קודמים" הוא המשפט הרלוונטי ביותר שמאפיין את היחסים שבין מדינה למדינה. האיחוד האירופאי ה"חזק" לכאורה, מתמודד עם בעיות מכאן ועד הודעה חדשה. בתוך האיחוד עצמו, כל מדינה תדאג לעצמה לפני שיהיה אכפת לה מה יקרה במדינה אחרת.
אישית, אני לא רואה את יהודי העולם כ"אזרחי מדינה אחרת". אני רואה אותם בסטטוס אחר, שהוא שונה בתכלית מזה של אזרחי העולם שאין להם קשר ליהדות או לישראל. יהודי העולם הם אחינו ואחיותינו. אותם יהודים שמבקשים להיכנס למדינה ואינם יכולים לעשות זאת בשנתיים האחרונות, הם לא אותם "פעילי BDS יהודיים" עליהם קראתם בתקשורת. אותם יהודים הם המעגל הקרוב ביותר אלינו, אנשים המובילים את הקהילות היהודיות שלהם, מכל הזרמים והרקעים, אשר מפיצים בעולם את האור הכה חיובי ומיוחד שיוצא מציון.
שר התפוצות נחמן שי התריע על כך לפני שבוע: "לראשונה בהיסטוריה סוגרת ישראל פעם אחר פעם את הדלת בפני העם היהודי מבלי להביא בחשבון את ההשלכות של המדיניות הישראלית על מירקם היחסים בין ישראל לבין היהדות בתפוצות ועל עתידנו. נוצרה מתיחות, התחושות קשות, משרדי ואני מוצפים בפניות". לדבריו, "עלינו לזכור השכם וערב כי יהדות התפוצות היא חלק מכל אחת ואחד מאתנו, נכס אסטרטגי וחיוני לחוסן ולביטחון הלאומי והחברתי של מדינת ישראל". במשרד התפוצות קראו לראש הממשלה נפתלי בנט להקים צוות בין משרדי על מנת לבחון את סוגיית הכניסה לישראל של יהודים, הן בודדים והן קבוצות.
במאמר ששלח לג'ורזלם פוסט, הרב הראשי של דרום אפריקה וורן גולדשטיין מתייחס לאיסור הכניסה לישראל, "לא יכול להיות מצב שלישראלים יש את כל הפריבילגיות וליהודי התפוצות אין כלום, ואחר כך יחזרו לשגרה כאילו כלום לא קרה".
"ההשלכות, אם שום דבר לא ישתנה, יתחילו להופיע במהלך החודשים והשנים הקרובים, כי מערכת היחסים השתנתה. אי אפשר לשנות מהיסוד את היחסים בין ישראל לתפוצות ולצפות שהכל יתנהל כרגיל", הוא הזהיר במאמר.
יו"ר ההסתדרות הציונית, יעקב חגואל וראש המחלקה לתפוצות בארגון, נריה מאיר שלחו בסוף השבוע האחרון מכתב לשרת הפנים איילת שקד ולשר הבריאות ניצן הורוביץ ובו הציפו אף הם את הקושי: "עלינו כמדינה למצוא כל דרך אפשרית, לאפשר לאחינו ואחיותינו, יהודי התפוצות, ובפרט אלו אשר להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה בישראל ובהיותם מחוסנים, להגיע לישראל באופן מיידי".
עזבו לרגע אחד את הציניות. תסתכלו בעיניים של השכנה העולה החדשה, שילדיה לא פגשו את סבא וסבתא למשך שנתיים, או שמא לה ילדים שטרם פגשו את הוריה. תסתכלו בעיניים של סבתא ישראלית שנכדיה לא מורשים להיכנס ארצה. אותם אלה שאנחנו מונעים את כניסתם הופכים עולמות כדי להגן על ישראל. הם צאצאים של אותם יהודים שהעבירו דולר אחר דולר, פאונד אחר פאונד ולירה אחר לירה, כדי לבנות כאן במזרח התיכון מדינה יהודית. חלקם אף שילמו בנפשם על הסיוע למדינה שבדרך.
תהיו בני אדם, תהיו יהודים, פיתחו את שערי ארצנו, בזהירות ובחכמה, אל אחינו ואחיותינו בנכר.
