הנה ידיעה שככל הנראה לא תראו בערוצי החדשות בטלוויזיה: לפי נתונים שאסף חשבון הטוויטר "מִדרוגית", בחודש אוקטובר רשמה מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12 את אחוזי הצפייה הנמוכים ביותר בעשרים השנים האחרונות, עם ממוצע של 14.7 אחוזים לערב. לפני כשבוע וחצי, ב־9 בנובמבר, תועד בחדשות 12 נתון נמוך אף יותר, רק 12.8 אחוזים.
אצל המתחרים בחדשות 13 הנתונים תמיד היו נמוכים בהרבה, אבל אפילו בקנה המידה שלהם המצב רע. באוקטובר נרשמו הנתונים החלשים ביותר זה 15 שנה, 7.8 אחוזים בלבד, וגם שם לפני שבוע וחצי, ב־8 בנובמבר, נרשמה נקודת שפל: 5.9 אחוזי רייטינג.
נתוני האמת אולי נמוכים עוד יותר. אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית" מפרסם מדי יום את נתוני הרייטינג של חמש התוכניות הנצפות ביותר ביום האתמול, אולם בשיטת מדידה אחרת, שתוצאותיה נמוכות מאלה שמתפרסמות ברוב האתרים. כלי התקשורת מפרסמים בדרך כלל את אחוז משקי הבית שצפו במשדר מסוים – שיעור הטלוויזיות בישראל שעל המרקע שלהן נצפתה תוכנית זו או אחרת. הוועדה הישראלית למדרוג, הגוף שאמון על מדידת נתוני הרייטינג, מחזיק נתון חשוב נוסף: מספר הצופים, או כמה אנשים ישבו בפועל מול המסך וצפו בתוכנית. הנתון הזה נשלח לכל מערכות התקשורת, אולם רק "העין השביעית" בוחר להציג אותו, אף שקל להבין שהוא משקף טוב יותר את שיעור הצפייה.
עד כמה גדול הפער בין שיטות המדידה? לשם הדגמה: מהדורת חדשות 12 ב־9 בנובמבר המוזכרת לעיל (12.8 אחוזי צפייה) נהנתה לפי הנתון שפורסם בעין השביעית מ־5.3 אחוזי צפייה בלבד. מהדורת חדשות 13 ב־8 בנובמבר (5.9 אחוזי צפייה) זכתה ככל הנראה לפחות מחצי מכך, ומספר הצופים בפועל עמד על 173 אלף איש בלבד.
בין שהנתונים רק מעט נמוכים מהרגיל ובין שהם ממש מגרדים את התחתית, ברור שמהדורות החדשות בשני הערוצים הגדולים הולכות ונחלשות. בקרב העוסקים בתחום הדעות חלוקות באשר לסיבה לצניחה. לכולם ברור שהירידה קשורה בין השאר לכך שהציבור נוטש בהדרגה ובאופן גובר את הערוצים הגדולים לטובת סרטים וסדרות בנטפליקס ודומותיה. אולם זה בוודאי לא כל ההסבר, משום שהירידה בצפייה בחדשות חדה יותר מהירידה בצפייה בתוכניות אחרות.
ייתכן שהבעיה טמונה בהתארכות המהדורות והצמיחה במספר תוכניות האקטואליה, שכיום משודרות כבר משלוש בצהריים. אפשר שיש בכך אמת, אבל סביר להניח שגם לתוכן המשודר במהדורות יש השפעה על הירידה. בעיקר אפשר להאשים את חוסר המקצועיות המוחלט בסיקור מגפת הקורונה בערוצי החדשות מאז התפרצותה לפני כשנתיים.
הקורונה הייתה עשויה להיות נקודת השיא של ערוצי החדשות. אזרחי ישראל, חסרי אונים מול המגפה, ביקשו לקבל מידע מקצועי ואמין, ולשמוע אותו ממישהו שיעשה להם סדר בים המידע. אבל זה לא קרה. כתבי הבריאות התקשו רוב הזמן להביא מידע מסודר, לאולפנים הוזמנו "מומחים" שאמרו דבר והיפוכו, ופעם אחר פעם ראינו כיצד הרצון לייצר רייטינג באמצעות כותרות שערורייתיות גבר על שיקול הדעת המקצועי. ברשתות החברתיות תפסו את חדשות 12 ו־13 פעם אחר פעם בשגיאות גסות בנוגע לקורונה, אולם בערוצים סירבו תמיד להתנצל או לשנות את מנהגם.
נכון, האמון הציבורי בתקשורת מעולם לא היה גבוה, אבל תמיד יכולנו להאשים בכך את ההטיה הפוליטית של הצופים או של יצרני החדשות. ידיעות שנחשבו לבלתי אמינות בקרב חסידי עמדה פוליטית אחת זכו לחיזוק מהצד השני, וכך נוצר מעין איזון. בקורונה, לעומת זאת, הטענות לחדשות כזב בערוצים המובילים חצו מחנות. ימנים ושמאלנים כאחד הסכימו שערוצי הטלוויזיה אינם אמינים ואינם מקצועיים.
הצופה הממוצע, שנחשף לחוסר האמינות והמקצועיות בסיקור המגפה, הסיק מכך שאין לו סיבה להניח שבשאר תחומי הסיקור המצב טוב יותר. התובנה שלפחות בתחום אחד ערוצי החדשות מוכרים שוב ושוב סחורה פגומה, ומסרבים להכיר בכך או להתנצל, גרמה לו לתהות על איכות הסחורה במדפים הנוספים, ולבסוף להדיר את רגליו משם. מדורות השבט עברו כיבוי צופים.
