"בועת הטוויטר" הוא מושג שחוזר על עצמו בטור הזה לא פעם. רק בשבוע שעבר תיארנו פה כיצד הרשת המצייצת בערה בסוגיית דובר בית הנשיא שרלוונטית ומעניינת באמת רק שני אנשים: את הנשיא יצחק הרצוג ואת הדובר שלו, נאור יחיא. במהלך השבוע האחרון כל צרכן תקשורת ממוצע כבר הכיר את הנושא: מי שנחשף לסיקור ההפגנות מחוץ לביתו של הרצוג, מי ששמע על הגשת העתירה שנדחתה בבג"ץ וגם מי שצפה בטקס קבלת הפנים ברחבת הכנסת ושמע ברקע את צעקותיהם של עשרות המפגינים.
במקביל לכינוי "בועה", הראינו גם כיצד נושאים, ערכים ודיונים שנראים מנת חלקה הבלעדי של הרשת זולגים אל כותרות העיתונים, מהדורות החדשות והופכים לנושא שמגיע אל נחלת הכלל.
יש נושאים שמצד אחד פורצים את הבועה ומגיעים לתקשורת הממסדית אבל עדיין אי אפשר להגיד שהם באמת הופכים לנושא על סדר היום. דוגמה בולטת כזו השבוע סיפק מאיר רובין שצייץ שרשור ציוצים ובו מתוארת סיטואציה מקפיאת דם שכאילו נלקחה מסרט אימה.
אמנם הציוץ ששותף שוב ושוב הגיע אל התקשורת הכללית אבל בעיקר אצל מגישים המזוהים עם הימין שרצו להדהד את הסיפור. לא הייתה על זה כתבה במהדורות, זה לא הגיע לכותרות העיתונים ואף ראש ממשלה או נשיא לא התבקשו להגיב, לגנות או להביע זעזוע.
השאלה הקבועה כל כך של הימין – "מה היה קורה אם זה היה הפוך", הייתה נכונה ורלוונטית גם לסיפור הזה.
זה שרשור ארוך אך מומלץ לקרוא אותו כדי להבין עד כמה המציאות האלטרנטיבית שמוכרים לנו ברוב כלי התקשורת המרכזיים – שיודעים לפתוח אולפנים על פנצ'ר בכפר ערבי או לשים בשער העיתון גרפיטי על דלת של מסגד – מפספסים יום יום את תפקידם בתיווך המציאות.
וזה לא מקרה שהמדינה לא סערה מהסיפור הזה. בדיוק כמו לפני חודשיים, כשמקרים כאלו התרחשו מדי יום בעשרות מקומות ברחבי הארץ וכל הדיונים היו "מה יהיה עם הדו־קיום ביום שאחרי", במקום לעורר דיון על השאלה "איך נוודא שילד יהודי יוכל ללכת למכולת בלי להיות מאוים או מותקף על ידי ערבים רק בגלל שהוא יהודי".
ולמרות כל צפירות האזהרה, יש כאלו, על פי הנוהל ממש, שמטילים ספק באמינות הסיפור, או למעלה מזה, שואלים למה הוא בכלל היה שם? הכול הופך להיות עבורם הגיוני, רק שלא תתנפץ האשליה שהערבים רוצים אותנו כאן, לצידם, ורק בגלל כמה מתנחלים פסיכים, כאלה שאוהבים לישון באוהל בטבע, בגלל תנאים סוציאליים או בגלל אלף תירוצים אחרים – זה לא קורה.
ובשביל הדוגמה הבאה אולי במקום לשחק "מה היה קורה אם זה היה הפוך", כלומר יהודים היו עושים את זה לערבים, אולי נשחק את המשחק מה היה קורה למישהו שהיה מבקש לערוך דיון "בלי קשר לסוגיה" על צניעות לבושן של נשים רגע אחרי שמישהי הייתה מספרת שאנסו אותה.
למרבה הצער גם בתקשורת – במקרה הזה יעל פרידסון מוואלה – יש כאלו שתמיד מתנדבים "להסביר" שהסיפור הוא לא בדיוק ככה. איך אפשר אתם שואלים? פשוט מציגים את "גרסת היהודי" מול "גרסת הערבי" במנותק מכל מה שקורה מאז ראשית ימי הציונות. במנותק מהפיגועים, מההצתות, מהעובדה שזו לא הפעם הראשונה שערבים מתקשרים למשטרה כדי לדווח שתקפו אותם כי הם יודעים שמי שמתלונן קודם גרסתו זוכה ליותר אמינות.
ונניח, רק לשם הדיון, שאמינות המקרה הזה מוטלת בספק (אין לי ספק באמינותה אבל רק לשם הדיון). מה עם כל אותם עשרות מקרים של אלו שאין להם טוויטר עם עוקבים רבים? וכל אותם אלו שלא יודעים את מספר הטלפון של המגיש או העורך בגלי צה"ל או טלפון של ח"כ ועליהם נגזר רק להתקשר 100 ולקוות לטוב? הנה כמה דוגמאות רק מהשבוע שאני מרשה לעצמי לנחש שרוב הקוראים לא שמעו עליהם, בטח לא מהתקשורת הממסדית.
גם הלילה עבריינים לא מפחדים בגליל העליון: ירי בוצע לעבר ׳קפה נמרוד׳ שבמתחם מלון גליליון ליד צומת כח. בשבועיים האחרונים נגרם נזק גם למסעדות כביש 90 במחניים וBBB ראש פינה. המשטרה טרם עצרה חשודים pic.twitter.com/e1IyPK6aP5
— Guy Varon (@guyvaron) July 8, 2021
הצתות במספר מוקדים מסביב לישוב אש קודש. בתים פונו מיושביהם. נזקים כבדים לציוד, מכוניות וחקלאות pic.twitter.com/TNm4hxMqMR
— הודיה כריש-חזוני (@hodayakh) July 4, 2021
השבוע, בהמשך לסיפורו של מאיר רובין, קיבלה החברה הישראלית עוד תזכורת למקרה אחר בו יהודי שלף אקדח וגם ירה והרג כשערבים נכנסו לשטחו. גם המקרה שלו קיבל תהודה גדולה ולמרות כל אלו הוגש נגדו כתב אישום. השבוע פורסם כי הוא יורשע בהמתה בקלות דעת על פי הודאתו והוא ממתין כעת לגזר דינו.
הפרקליטות אולי תסמן עוד וי של הרשעה אבל את המחיר על עסקת הטיעון הזו, בקצב מזדחל שהולך ומתגבר, נשלם כולנו. אין אזור בארץ שהפשיעה העבריינית והלאומנית לא מגיעה אליה. מי שהעדיף עכשיו לסגור עסקת טיעון עם אריה שיף, ייאלץ בבוא היום לשלוח חטיבות חי"ר כדי לנסות ולהשתלט על המפלצת שהולכת ומכרסמת בביטחון האישי והלאומי מדי יום.
במקביל, השייח' אלבאז, האימאם מלוד שהפייסבוק שלו מפוצץ על ימין ועל שמאל בהסתה לרצח יהודים, מקבל כתב אישום רק על זה שקרא לפגוע בשוטרים. זה מדאיג לא פחות.
קטונתי מלדעת את סדרי העבודה וההשקעה של השב"כ בסיכול הטרור הערבי. מאידך, כשקוראים את הריאיון עם ראש המחלקה היהודית בשב"כ שמוטרד יותר מטרור יהודי שקורה באופן נדיר ביותר ממה שקורה לנו פה מתחת לאף בראש חוצות ולאור יום, אני מוכרח להגיד שאני חושש.
לפני רגע השתוללו פה אירועי דמים שבנסי ניסים לא הסתיימו בעשרות נרצחים יהודים. ואתמול אבי אריאלי מספר שהסכנה האמתית היא גרפיטי של ילדים או דמיונות שווא על ערבי שנפצע בהר הבית.
מגעיל שהאיש הזה מקבל במה, מצד שני כנראה אין דרך טובה יותר להבין באיזה טירוף אנחנו חיים. pic.twitter.com/YtmW5T1wls
— אורי קירשנבום (@o_kirsh) July 7, 2021
עובדות זה לחלשים
גם השבוע לקט קצר של הסיבה המרכזית שבגללה שווה להיות בטוויטר. לא מטריד שאין לשר החוץ תעודת בגרות, יותר מטריד שאין לו גוגל כדי לבדוק את ההתבטאויות של עצמו. כשהוא מנסה, שוב, למכור ישראליות או ממלכתיות דביקה ומזויפת עולים עליו די בקלות.
היוזר של מפלגת הליכוד אחרי חיפוש קצר הגיב:
איילת שקד, כנראה במסגרת הניסיונות לשדר, לפחות בנאומים, עשר מעלות ימינה, התעמתה עם חברי הרשימה הערבית המשותפת על עובדות היסטוריות:
"קצת שיעור בהיסטוריה: את מלחמת העצמאות אתם פתחתם, פראיירים, חשבתם שתנצחו – הפסדתם. בעיה שלכם, תשאו בתוצאות". כך אמרה @Ayelet__Shaked ל-@AyOdeh pic.twitter.com/OllopN9iT6
— ערוץ כנסת (@KnessetT) July 5, 2021
יכול להיות שגם היא לא הייתה מספיק בשיעורי היסטוריה:
אחרי סבב הראיונות בשלוש מהדורות החדשות המרכזיות, ינון מגל נזכר שפעם עשו בדיקת עובדות לפוליטיקאים, יותר נכון לפוליטיקאי אחד. בכל מקרה הוא החליט לסייע להם:
ויהודי רציני, בכבוד ובזהירות, יכול לפעמים להזכיר דברים גם לרב הראשי:
הראשל"צ והרב הראשי הרב יצחק יוסף כשלצידו רבה הראשי של תוניס.
"שאלו אותי (כשביקר בתוניס) אם לעלות לארץ ישראל, אמרתי להם 'תלוי איפה יגורו, אם יגורו בישיבה חרדית או על יד 'כסא רחמים', אז שיעלו. אבל אם יגורו בהרצליה וכל מיני מקומות של חילונים – יבואו כאן וח"ו יתקלקלו, שיישארו שם". pic.twitter.com/WhkXWOOViQ— ישי כהן (@ishaycoen) July 3, 2021
והציוץ הבא אמנם לא ממש קשור לבדיקת עובדות אבל מעלה את השאלה איך כותבים פתק בכותל שמיועד למי שיודע עלינו הכול? צריך לרשום שם? צריך לפרט מה הבעיה או לרשום בכלליות? ציון נאנוס מעלה שאלה נוספת בעקבות הפתק ששם הנשיא הרצוג בכותל.
משהו קטן וטוב
אמרה חסידית ידועה אומרת שבסופו של דבר כולם נופלים, מי יותר ומי פחות. ההבדל בין כולם הוא איך אתה קם. האם אתה שוקע בדיכאון הנפילה או מנער את האבק וממשיך לעשות טוב.
הסרטון הבא יכול להיות סרטון הדגמה מצוין לאמרה הזו.
— No Context Humans (@HumansNoContext) July 2, 2021
