למעלה ממאה רפובליקנים, ובהם בכירי המפלגה לשעבר ובהווה, מתכננים לפי דיווחים אחדים להקים מפלגה שלישית אם מפלגתם לא תיסוג מתמיכתה בנשיא לשעבר טראמפ. צעד כזה צריך להדאיג את המפלגה הרפובליקנית, וגם את המפלגה הדמוקרטית.
הרפובליקנים הללו, שצפויים לצאת במכתב גלוי לציבור השבוע, מייצגים מיעוט בקרב המצביעים. הם נוטים מעט ימינה בכלכלה, בדרך כלל במרכז בענייני תרבות, ואינם מתעדפים את דאגות הימין הדתי גם אם הם תומכים בהן באורח סמלי. לפני זמן לא רב הם היו רכיב חשוב במפלגה. הם שלטו בחשיבה הרפובליקנית בתקופת ממשל ג'ורג' בוש הבן, ונלחמו בתנועת "מסיבת התה" ובבעלי בריתה בימין הדתי בתחילת שנות 2010.
ניצחונו של טראמפ ב־2016 חשף את היעדר התמיכה בקבוצה הזו בקרב המצביעים. המועמדים המועדפים עליה – ג'ב בוש, מרקו רוביו וג'ון קייסיק – הובסו בקלות בידי טראמפ וחביב מסיבת התה טד קרוז. רבים מהאנשים האלה דחו את טראמפ, והעדיפו להצביע להילרי קלינטון או למועמד שלישי. הניצחון הבלתי צפוי של טראמפ הביא אותם לבלוט עוד יותר.
כיום הם מחוץ לשלטון ומחוץ לקונצנזוס של ציבור הבוחרים הרפובליקני הרחב. סקרים מראים שטראמפ נותר דמות פופולרית בקרב הרפובליקנים. חשוב מכך, רבות מעמדות המדיניות שהרפובליקנים הפורשים ממשיכים להחזיק בהן, כמו עידוד הגירה וסחר חופשי, אינם משותפים לרוב המצביעים הרפובליקנים. הם עשויים לטעון שאישיותו של טראמפ מניעה את כוונתם לפרוש, אך רבים מהם קרובים יותר גם בענייני מדיניות לנשיא ביידן ולאגף שלו במפלגה הדמוקרטית מאשר לזרם המרכזי של הרפובליקנים.
לכן המאמץ להקים מפלגה חדשה לא ימשוך הרבה רפובליקנים בהווה. אפילו רפובליקנים שאלה דעותיהם חוששים עד מוות מהדמוקרטים ומסדר היום שיובילו. מפלגות שלישיות בארה"ב מושכות לעיתים קרובות תמיכה בשלב מוקדם בקמפיין אך מאבדות את מרבית המצביעים הללו בהמשך, כשהם מבינים שהמועמד המועדף עליהם לא יזכה. אין די רפובליקנים מתנגדי טראמפ שיאתגרו את ניצחון המפלגה במדינות רפובליקניות בטוחות. פוליטיקאים רפובליקנים שאפתניים ותורמים גדולים רוצים לנצח, לא להיות אחראים להפסד.
אך הניצחון אינו מטרת המאמץ הזה. גם אם המפלגה החדשה תמשוך רק 3 עד 5 אחוזים מכלל הקולות בבחירות 2022, ההבדל הקטן הזה יכול להספיק כדי לחולל שינוי. קמפיין המפלגה הירוקה של ראלף ניידר לנשיאות בשנת 2000 קיבל רק 2.7 אחוזים מהקולות, ובכל זאת התמיכה בו הייתה גדולה יותר מהפער בין ג'ורג' בוש למועמד הדמוקרטי אל גור. אם נאדר לא היה משתתף בבחירות, סביר להניח שגור היה מנצח. מפלגה שמרנית־חוקתית חדשה יכולה לקבוע באופן דומה איזו מפלגה תשלוט בבית הנבחרים ובסנאט.
זה עלול גם לעבוד לטובת הרפובליקנים. הדמוקרטים משכו את חלק הארי של המצביעים שמתאימים למדינות ולדמוגרפיה של הקבוצה הזו. ואכן, חמישה משמונת האנשים שהוזכרו כפורשים אפשריים הודיעו שיצביעו לביידן, ובוודאי שאחרים עשו כמעשה בוש הבן וכתבו על פתק לבן את שמו של מועמד אחר או הצביעו למועמדת הליברטריאנית ג'ו ג'ורגנסן. מצביעים כאלה תמכו גם בדמוקרטים במרוצי הסנאט באריזונה ובג'ורג'יה, ובהתמודדויות רבות לבית הנבחרים. לאלו בוודאי יהיה נוח יותר במפלגה החדשה הזו מאשר במפלגה דמוקרטית, שנעה יותר ויותר שמאלה. מפלגה חדשה שתומכת בעקרונות הרפובליקניים של בוש מתקופת 2004 עשויה למשוך יותר מצביעים דמוקרטים מרפובליקנים.
אולם הסיכוי הזה לא אמור להרתיע את מנהיגי הרפובליקנים מלנסות להחזיר את האנשים הללו לסיפון. המפלגה הרפובליקנית אינה יכולה להשיג שליטה בממשל הפדרלי בלי למשוך גם אנשים שלא הצביעו לטראמפ. זה כולל את הרחבת פעילות המפלגה בקרב מעמד הפועלים במגזרים שאינם לבנים, אבל גם להחזיר כמה רפובליקנים לשעבר לאוהל הגדול של המפלגה. מפלגת רוב בארה"ב היא תמיד קואליציה, וזה אומר שתומכי טראמפ נלהבים צריכים לחלוק מקום עם מי שחושב שטראמפ עשה מעשה בל ייעשה ב־6 בינואר. זו לא תהיה קואליציה שקל להקים, אבל זה מאמץ הכרחי.
בסופו של דבר, הרפובליקנים המאיימים לנטוש יצטרכו להחליט באיזה אוהל הם מרגישים פחות בנוח. אלא אם כן האהדה למפלגה החדשה תעלה על הציפיות הפרועות ביותר, הם יצטרכו להחליט אם הם מעדיפים להתקיים עם השמאל הפרוגרסיבי או עם הימין הטראמפיסטי. פוליטיקה איננה ריקוד שאפשר לרקוד בו במפלגה אחת ומיד לדלג לאחרת. נדיר לראות מפלגות שלישיות ממריאות; נראה איזה בית מפלגתי יתרסק אם המיזם הזה באמת ימריא.
