האם מנסור עבאס דובר אמת? יש סיבה שקשה להעמיד חזית ברורה מול מנסור עבאס. קיים קושי מנטאלי להבין מהו "עולם של שקר". לא כולנו שקרנים בוטים, אבל רבים מאתנו לא נמנעים משקרים 'קטנים', מעיגולי פינות.
"עולם של שקר" זה כבר סדר גודל אחר: מארג שלם של אמונות שקריות, הנחות יסוד כוזבות והעמדות פנים שיוצרות תמונת עולם ססגונית שנחזית לאמיתית. טוב שישנם עיתונאים מסוגם של קלמן ליבסקינד, איילה חסון או עמית סגל שמסוגלים לצלול פנימה ולחשוף את השקרים האלו, לפחות במערכת הפוליטית הישראלית.
סוכני מודיעין לומדים לזהות שקרים. בדרך כלל כאשר אדם משקר, זה ניכר בשפת הגוף שלו. גם שקרן מיומן, נדרש לדריכות מיוחדת ולריכוז כדי לשקר וסוכן טוב יקלוט זאת. אווה פומפורס, שהיתה סוכנת FBI ובין היתר שירתה בצוות האבטחה של בוש ואובמה, מספרת בספרה על האימון שעברה כדי לדעת לקלוט שקר, כיצד לזהות דרך קריאת מבע הפנים ובאמצעות קליטת האנרגיות של אלו שעמדו מולה.
היא מספרת על כישלון מעניין שהיה לה. זה היה מקרה של פשע כלכלי שהתקשו לפענח ובמאמצים רבים עלו על חשוד. היא הגיעה לשיחה איתו, בה כמובן הכחיש ביעילות את הכול, בשלב מסויים היא הניחה בפניו את תמונתו שצולמה בסתר. קל יחסית לקרוא את תווי הפנים של מי שעובר גילוי כזה. מין שבריר שניה שמספר מה שמתחולל בפנים. אבל במקרה הזה, היא מספרת, הוא התבונן בעיון בתמונה ולאחר מכן החזיר לה בנימוס כשהוא אומר: "זה באמת מאוד דומה, אבל זה לא אני". והיא מספרת שבאותו רגע, לא הייתה לה שום דרך לקרוא את השקר בתווי פניו. על פי כל אמות המידה והמיומנויות שרכשה – האיש נחזה כדובר אמת.
ההסבר שלה לעניין הוא, שכל אדם שמשקר חש יסורי מצפון מסויימים ולכן הם יתגלו בשפת הגוף שלו. אבל בפשעים כלכליים, אנשים משכנעים את עצמם שלא פשעו, כי "לבנקים יש יותר מידי כסף" לדוגמה, כך הם מצליחים לשקר ביעילות גבוהה מאוד.
ובחזרה לח"כ מנסור עבאס – האיש נראה כאדם נחמד וחביב למדי, איש שיחה נעים שמצטלם עם דגלי ישראל ומשדר רצון לפתיחת דף חדש ביחסים עם ערביי ישראל. הוא אפילו התראיין ואמר שלא רק שהוא מגנה את המתקפות על היהודים בעת האחרונה, אלא שהוא גם ילחם כנגדן. התמונה העולה היא של אדם אמין לחלוטין שדובר אמת מלבבו.
עושה רושם שהוא קנה את אמונם של רבים במחנה הימין ובתוכם עתונאים חשובים. אבל צריכים לקחת בחשבון שיתכן שאנחנו חוזים בתעתוע של שקר מהסוג השני. על פי תפיסת העולם של התנועה האיסלאמית, אין שקר ואין גנאי בתרגילי חדירה שלהם לעמים. האידאל הוא לכפות את השריעה על העולם – זה רצון האל ומול רצונו, אין שקר ואין עוול בכל מעשה – לשקר או לערוף ראשים? אנחנו כאן בתפקיד שמיימי! כך החל החמאס ששפע חסד ורחמים וכבש את הלבבות וזו הטקטיקה של התנועה האיסלמית במקומות רבים אחרים.
כעת זמנם של המומחים. אלו העוקבים בערבית אחרי תנועותיו ומעשיו. יש לבדוק מה הוא אומר לציבור שלו? מי הם אלו הזוכים לביקורי התנחומים של חבר רשימתו? מי נחשב בעיניהם אליטה? ובעיקר מהי רשת הקשרים שאליה הם מחוברים?
לא נעים לקלקל את תחושת ההבטחה והפסטורליה האביבית המבקשת לעטוף אותנו באהבת אחים. אבל יכול להיות שנבואת ז'בוטינסקי "שם ירווה לו משפע ואושר בן ערב, בן נצרת ובני כי דגלי דגל טוהר ויושר…" צריכה להידחות בעוד כמה ימים.
