איפה הייתם בוחרים להתחיל פרק בסדרה תיעודית שעוסק בציונות הדתית? אני למשל הייתי בוחר להתחיל מבית מדרש רועש של נשים הלומדות תורה, תפאורה הולמת לתופעה ציונית דתית ייחודית. אבל כששם הסדרה הוא 'מלחמות היהודים', זה לא ממש מפתיע שהפרק על הציונות הדתית נפתח ונסגר בעלייתם של משוררים דתיים להר הבית. ואם הפתיחה המשיחית לא הפחידה אתכם מספיק, אז הבמאי רון כחלילי ידאג שתפחדו מהסרוגים לאורך כל הפרק.
התזה של כחלילי נוכחת מהרגע הראשון. הציונות הדתית משתלטת לכם על החיים. בכל מקום שתראו דתיים – בצבא, בחינוך, בתקשורת ובפריפריה, תיזהרו. הם לא באו להיות חלק או להשתלב, אלא רק לכבוש ולהשתלט.
ואם התזה הזאת לא מסתדרת עם המציאות, כחלילי כבר יסדר אותה בכוח. קחו למשל את אלון דוידי, ראש עיריית שדרות. הוא נולד וגדל בבאר שבע למשפחה מזרחית מסורתית. היום הוא מספר שלוש במפלגה שאפילו לא מגדירה את עצמה כמפלגה דתית, אבל בשביל כחלילי הוא עוד חרד"לי – כך הוא מקפיד לכנות אותו, שבא להשתלט על שדרות. לא משנה שדוידי מסביר יפה שגרעין תורני אמור להתפרק עם הזמן ולהיטמע בסביבה, לא משנה שהוא נבחר לראשות העיר ברוב של שני שליש מהתושבים, כחלילי מתעקש לתאר אותו כחלק ממנגנון חרד"לי שהוא מכנה בעוינות "משתלטים ומתבכיינים".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
בג"ץ החליט: תקנות סגירת השמיים אינן חוקתיות
בין בחירות לחירות, הרבנית ימימה בהכנה לקראת פסח
סקר חדש: ישראלים לא מודעים למימון אירופי של ארגוני שמאל
ולא שאין מקום לביקורת על הגרעינים התורניים. אפשר בהחלט לבקר, אבל כשמגדירים מראש את הגרעינים כ"זרוע גיאוגרפית" של ההתנחלויות ולא כהתיישבות חברתית, וכשמכל תושבי שדרות הוותיקים, מראיינים רק שני פוליטיקאים שהתמודדו נגד הרשימה של דוידי בבחירות, זה לא רציני.
וכמו בתחום הגרעינים, כך גם בשאר התחומים. כל השתלבות של דתיים מתוארת בפרק כהשתלטות. הצבא בציונות הדתית, על פי כחלילי, הוא בסך הכול עוד יעד לכיבוש. הוא מספר ש"הדתיים מפנטזים על הרמטכ"ל החרד"לי הראשון", ושוב, מכליל את כל הסרוגים כחרד"לים, ומתעלם לחלוטין מהמיינסטרים הציוני דתי הגדול שמדבר בשפה של השתלבות ולא של השתלטות. בנות השירות הלאומי מתוארות גם הן כאיום על מערכת החינוך החילונית, וגם הדתיים שמשתלבים בתקשורת, באים רק כדי לכבוש לכם את המסך. ואם הקריינות והפרשנות של כחלילי לא מספיק מאיימת, אז אולי הפסקול המפחיד שמלווה את כל הפרק, יעשה את העבודה.
ועם כל זה, גם העטיפה המאיימת בה נעטף הפרק, לא מצליחה לקלקל את תוכן דבריהם של רוב המרואיינים. מיכה גודמן מאפיין יפה חלק מהתהליכים שעבר הציבור הדתי לאומי מקום המדינה. ירון דקל מסביר היטב למה חשוב לגוון את גל"צ, ולבנת בן חמו מנתחת יפה את השינויים שמתחוללים במוזיקה הישראלית. כך שאם מצליחים לנטרל את רעשי הפרשנות של הבמאי, אפשר לשמוע לא מעט דברי טעם ותובנות מעניינות בפרק הזה.
מלחמות היהודים. 'סוף העולם ימינה'. HOT8
