לקראת הבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 ערכה ד"ר מינה צמח סקר בחירות שהראה על תוצאות משונות: לראשונה, ישראל הולכת לקראת מהפך שלטוני, הליכוד מוביל בפער ניכר על המערך. תמונת המנדטים שמצאה התגלגלה לידיו של מנהל מערך ההסברה של הליכוד, אליהו בן-אלישר. לימים יכתוב בזיכרונותיו כי את הסקר החביא צמוד לגופו, שלא ייחשפו תוצאותיו ואנשים ישנו הצבעתם.
בסוף הסקר התגלגל אל עיתון "שער", ובכל זאת לא חל שינוי במפת המנדטים. אולם חששו של בן-אלישר הוא הנושא המעניין באמת: כיצד סקר משפיע על התנהגות הבוחרים? השאלה הזו נוגעת בסוגיות מתחום מדע המדינה, אך מעולמות נוספים. חוקרים מתארים שני דפוסים בהם סקרים עשויים להשפיע על התנהגות הבוחרים.
הסוג הראשון פותח על-ידי הכלכלן פרופ' אלכס צוקרמן, הוא מכנה אותו בשם הלא קליט "מידע א-סימטרי והמומנטום האלקטורלי של סקרי דעת הקהל". בקצרה הוא אומר כך: רוב האנשים לא מעורים בנבכי הפוליטיקה, לא יודעים מה כל אחד מציע, רוצה או עשה. הסקר מספק אמת מידה מסוימת לאנשים שחושבים על טיב המועמד ובכך משלים להם את חוסר הידע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: גם בג"ץ לא יכול לתת כשרות ציונית לאבתיסאם מראענה
– מאפס למאה: העו"ד שייצג את טראמפ והיהדות
– מתנגדי החיסונים מנצלים את זמני המשבר
הדפוס השני קל יותר להבנה ונוכח יותר בשיח. הוא קיים כאשר מצביע לא מחפש את המועמד שהשקפותיו תואמות לשלו, אלא פונה ל"הצבעה אסטרטגית". במקרה זה ניתן לשים את האצבע על שני אופנים של השפעה: האחד המכונה "קפיצה על העגלה" והשני "אנדרדוג".
הראשון משמעותו העברת ההצבעה למועמד המוביל בסקרים מתוך רצון לחזקו או לחוש חלק מקבוצת המנצחים. פוליטיקאים שאומרים "אנחנו בדרך לניצחון" בונים על הסוג הזה של מצביעים שיצטרפו אליהם. אופן ההשפעה השני, האנדרדוג, נקרא גם לעיתים "להיכנס מתחת לאלונקה" בהגה הישראלית, כאשר בעזרת נחיתות מספרית המועמד מושך אליו מצביעים. על בסיס זה מצליח בנימין נתניהו במלאכת השתייה המפורסמת שלו, כאשר הוא זועק "געוואלד".
ההשפעות הפסיכולוגיות הללו קיימות גם במפלגות הנאבקות באחוז החסימה. מפלגה שנמצאת מתחתיו בסקרים עשויה לצאת בקמפיין למען הצלתה. אך כאשר מנהיג מפלגה מודה כי אינו עובר את אחוז החסימה וקורא לקהל המצביעים לבוא להצילו, הוא עלול לדחוף מצביעים רבים למפלגות אחרות שעוברות כדי שקולם לא יבוזבז.
המחקר אינו מצליח לשים את האצבע על איזה אפקט מתפקד חזק יותר. רוב העדויות האמפיריות אינן ברורות דיין. הסטטיסטיקן והסוקר פרופ' קמיל פוקס טוען ששתי התופעות הללו מבטלות אחת את השנייה, על אף שגם הטענה הזו היא השערה בלבד.
במכון הישראלי לדמוקרטיה ערכו סקר טרום-בחירות באפריל 2019 בו שאלו "מה תהיה כוונת הצבעתך עבור מפלגה שלפי הסקרים לא עוברת את אחוז החסימה", ומצאו כי 19 אחוז חושבים שיצביעו למפלגה אחרת ותשעה אחוז בטוחים שיצביעו למפלגה אחרת, היתר ישאירו את הצבעתם על תילה או לא יודעים.
זה נתון דרמטי. 28 אחוז, למעלה מרבע מהנשאלים, חושבים או בטוחים שיצביעו למפלגה אחרת אם לפי סקרים מפלגתם אינה עוברת את אחוז החסימה. למפלגות שמדשדשות סביב אחוז החסימה מדובר במנדט שלם שיחליף פתק מאחורי הפרגוד בגלל סקר. אכן, כפי שמציין פוקס, זה עשוי להתקזז עם קולות המצטרפים שייבואו להצילה. אולם עדיין ישנו פתח לעיוות הייצוגיות שעשוי להיות מנוצל באופן זדוני או רשלני.
החל משנת 2001 בעקבות ביקורת של השופט מישאל חשין, התחיל בישראל תהליך של הגבלות חוקיות על הצגת נתוני סקרים, ובשנת 2002 החוק תוקן וחייב כל סקר לפרסם גם את מזמינו, עורכו וכן מידע מקצועי כמו תקופת הזמן שבוצע, גודל המדגם ומרווח הטעות. אולם הסעיף הוא בעל אפקטיביות נמוכה, כי האזרח רואה עמודה של מספרים ולא קורא את טעות הדגימה או את גודל המדגם וספק אם מבין את המשמעות שלהם.
בבדיקה שערכו בשנת 2015 גיא לוריא ותהילה שוורץ אלטשולר, שני חוקרים מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, נמצא כי רוב סעיפי החוק כלל לא מתקיימים, ובאופן שיטתי מתבצעות מניפולציה בסקרים. כפתרון לכך הם מציעים להציג באופן גרפי את מרווח הטעות. קשה להאמין שהתיקון שהם מציעים אכן יכול להתקבל, דמיינו לכם סקר שבו מראים את עמודת הליכוד בין 26 ל-34 מנדטים, או עמודת המנדטים של מרצ בין 0 ל-7. זה כבר לא סקר.
ניתן להשאיר את המצב על כנו ולקוות שאכן ההטיות מבטלות אחת את השנייה. לחלופין גם ניתן לשנות את החוק התעמולה, כיום לא ניתן לפרסם סקרים חדשים שלושה ימים טרום יום הבחירות. ניתן להאריך את ההגבלה או לבטלה. אך בשתי האפשרויות הבעיה לא באמת נפתרת.
מה נותר לעשות? ראשית להבין, כציבור, שישנה אפשרות למניפולציה. נדרש גם שבכל סקר יציגו יותר פרטים: כמה בטוחים בהצבעתם, כמה מצביעים הצביעו מתוך המדגם עבור כל רשימה. שצרכן סקרים יראה שלמפלגה שעוברת יש 19 קולות ולמפלגה שלא עוברת 17 קולות, ההטיה עשויה להצטמצם. הרי בסקר בחירות כל מצביע מהווה בין רבע לשליש המנדט, מצביע אחד בסקר יכול להיות הפער בין 0 מנדטים ל-4. עניין זה בעיקר דורש מאתנו, האזרחים, להיות ערניים ולדרוש מהמחוקק לתקן רגולציה שתמנע עיוות של רצון הבוחר ושימוש מניפולטיבי בסקרים.
