– החיוכים של נתניהו הביסו את יונית
– יצר ההרס העצמי של הימין ממשיך לפגוע בכולנו
– בדרך לטוקיו: "אני נראית עדינה, אבל יש לי אופי של לוחמת"
בטור האחרון שלה שגם עיטר את עמוד השער ונשא את השם "שיר פרידה" הסבירה לקהל הקוראים מדוע היא עוזבת את המפלגה. "עכשיו הגיע השיא", היא כתבה והסבירה שלא תצביע לליכוד עקב "ההחלטה לחתום על הסכם עודפים עם הכהניסט וההומופוב איתמר בן־גביר". כשקולה צועק מבעד לדפים היא כתבה "אלוהים אדירים, אין גבול?". אך לבנת גם נהגה בהגינות עם הקורא וציינה שלפני בחירות אפריל 2019, הידועים גם בשמם העממי סבב א', כתבה מאמר שכותרתו 'עדיין מחל', בו היא מודיעה שתממש את זכותה הדמוקרטית ותישאר בליכוד.
ללבנת מאוד הפריע הסכם העודפים בין הליכוד לרשימת הציונות הדתית, אז חזרתי להסכם העודפים שלהם בבחירות סבב א' ופלא נגלה מול עיני: גם אז הליכוד עשה הסכם עודפים עם רשימה שבן גביר משובץ בה, רשימת "איחוד מפלגות הימין". במה שונה בחירות 'עדיין מחל' מבחירות 'שיר פרידה'? לא ידוע.
אבל לא על טעמי בחירתה של לבנת אני רוצה לדבר, אלא על התופעה של עוזבי הליכוד, הפורשים ממנה או המודחים ממנה. מה קורה איתם רגע אחרי העזיבה? הרי לימור לבנת, לצורך הדוגמה, לא היית חביבת התקשורת והמיינסטרים בזמן שכיהנה כחברת כנסת מטעם הליכוד. התקשורת תמיד סימנה אותה כדמות וולגרית ובעייתית, קיצונית ואף גברית.
דמותה בתכניות הסאטירה, הייתה רצופה בתכונות שנתפסות שליליות. אורנה בנאי הציגה אותה בבהמיותה, אלי יצפאן לא חס על נשיותה ואף בחרצופים של שנות ה-90 היא הוצגה בקול גברי בדיבוב עבה וגס של שרית סרי שעמלה על כך רבות. לדמותה בחרצופים התייחסו לא פעם בלשון זכר, ואף הוצגה כמאהבת של נתניהו שסללה כך את דרכה לצמרת.
מזכיר לכם מישהי? לא במקרה. חבר הכנסת אלעזר שטרן טען דברים דומים על מירי רגב מעל דוכן המליאה, והאלגוריתם של גוגל כבר מצמיד אוטומטי את המילה 'בהמה' לשמה בשורת החיפוש. את התיוג התקשורתי שעושים היום לרגב, עשו בדיוק גם ללבנת. הציגו אותה כאגרסיבית וכבהמה עד כדי כך שאפילו ב'זבנג' הקדישו מדור שבו היא סתרה לדמות הרשעית, 'גברת זעפני' האיומה. ז'בוטינסקי? הדר? לא היה שם כאשר לבנת הייתה במחנה הלא נכון.
לבנת איננה היחידה שזוכה לעדנה בימי פרישתה. גם בני בגין ודן מרידור לא פעם נרמסו תחת גלגלי התקשורת כאשר היו במחנה הימין. שניהם זכו לתמונה אחרת כאשר עזבו, אחד ימינה מהליכוד ואחד שמאלה מהליכוד. כאשר בני בגין חזר למפלגת הליכוד בשנת 2009 הוציאה אז מפלגת קדימה את ההודעה הבאה: "חזרתו של בגין לפוליטיקה מעידה שהליכוד מאמץ את דרכו של בני בגין, ואינה נותנת שום תקווה למדינת ישראל". ברגע שהודח מרשימת הליכוד הפך בן לילה לאביר שהורחק ממלכתו. בהערת אגב, שימוש בצמד המילים 'שום תקווה' מהדהד נוכח הבחירה המפלגתית האחרונה של בגין הבן.
התקשורת מעולם לא התעניינה בהם באמת, גם לא ברעיונותיהם. לא בלבנת, לא בבגין ולא במרידור, גם לא בכחלון, באיתן, אלקין או סער. היא משתמשת בהם כאמצעי ניגוח בראש הממשלה ובליכוד. התרפקות על הדר שהיה ואבד לו היא הצביעות התקשורתית בשיאה נוכח קיתונות הרפש שהם ספגו מאותם אנשים בדיוק. ואולי יש פה גם תקווה לכמה דמויות, ממירי רגב ועד אמסלם ואוחנה – יום אחד גם אתם תוכלו להיות אנשים בעלי הדר ז'בוטינסקי, אתם כבר יודעים מה תצטרכו לעשות.
