הודעת דובר צה"ל שפורסמה במוצאי שבת הייתה חריגה. היא התייחסה להתפתחות בזירת חוץ, שלכאורה נוגעת לעיסוקיו של הדרג המדיני בלבד – האור הירוק שבית הדין הפלילי הבינלאומי נתן לחקירת פשעי מלחמה ישראליים. "צה"ל, והרמטכ״ל בראשו, מצרים על החלטתו של בית הדין", נאמר בהודעה, "צה״ל ערוך לתת גיבוי וסיוע לחייליו ולמפקדיו, ככל שיידרש".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התקבלה הסכמה שקטה בגוש הימין שלא לתקוף את בן גביר
– המאבק בגניבות הנשק: "הפורצים יודעים שלא יעשו להם כלום"
– המצביע הצרפתי מתרחק מבנט ובש"ס מנצלים את ההזדמנות
אל דאגה: קטנים הסיכויים שבית הדין הבינלאומי יזמן יום אחד לחקירה חיילי צה"ל כלשהם, קל וחומר שיושיב אותם על ספסל הנאשמים. אפילו רשעי אומות העולם בערכאת האג, שנוסדה בעקבות הזוועה הנאצית ומתנכלת כעת לצאצאי קורבנותיה, יתקשו להתעלם מהעובדה שטחנות הצדק הישראליות מטפלות בעצמן בחטאים ישראליים המתרחשים תוך כדי לחימה. לוחמים ומפקדים רבים נחקרו פה במרוצת השנים והמלחמות. לעיתים אף נשפטו והורשעו. אלאור אזריה, לדוגמה, או אל"מ יהודה מאיר. כיוון שכך, ערכאת האג תתקשה לייצר אליבי משכנע להתערבות שלה בזירת המשפט כאן. תקנון ההפעלה שלה מכיל סעיף חשוב, "עקרון המשלימות", הקובע שהיא אמורה לפעול כמנגנון משלים בלבד למערכת המשפט המדינתית. כל עוד ארצם של חשודים בפשעי מלחמה ממצה עמם את הדין, נשללת סמכות השיפוט של האג.
לעומת זאת, יש סיכוי סביר שבית הדין יתפתה לעסוק ב"פשעי" ההתנחלות. כלומר, בבתים שיהודים בונים בירושלים, בחברון, בשילה ובמקומות רבים אחרים שעל פי ספר הספרים שוכנים בלב ארץ ישראל, אולם לפי ספרי האג הם ארץ פלסטין. עקרון המשלימות אינו חל פה מפני שבג"ץ לדורותיו נמנע בעקביות, מאז תיק אלון מורה 79' ועד תיק מצפה כרמים 2020, מלהכריע בשאלה אם מדינת היהודים רשאית ליישב יהודים מעבר לקו הירוק. שלל פסיקותיו נגד ההתנחלויות נתלו בנימוקי פרוצדורה שאינם נוגעים לעניין חוקיותן. אמנם מעת לעת הועלתה טענה כאילו די בכך כדי לבטח אותנו מפני התערבות בינלאומית בסוגיה, אך היא הופרכה כעת כליל. החלטת בית הדין הטרייה מוכיחה שעקירת עמונה, מגרון, שכונת האולפנה, נתיב האבות ואפילו חוק ההסדרה לא שכנעו אותו למשוך ידיו מהסוגיה הזו; גם לא ההודעה הישראלית בקיץ על השעיית תוכניות הריבונות לשלוש שנים לפחות.
גברת פאטו בנסודה, או חובב פלסטין אחר שיחליף אותה בקרוב, יפעלו כמיטב יכולתם להפללת ההתנחלויות. הם יניחו לצה"ל, ויתמקדו בבנאי יו"ש. אחרי הכול, זו התכלית העיקרית של המהלך: סיכול השאיפה היהודית לשוב לארץ התנ"ך. מחרחריו לא ינוחו ולא ישקטו עד שינשלו אותנו ממנה.
כל עוד דונלד טראמפ ישב בבית הלבן, האג נרתעה מלבצע בנו את זממה. היא חזקה על חלשים. בית הדין הבינלאומי מתרכז בדור האחרון בפשעיהם של אישים אפריקנים בלבד, ומעניק הנחות לפושעי מלחמה רוסים, אמריקנים, בריטים וכמובן ערבים. הוא לא נגע בסין, באיראן או בטורקיה, אפילו לא ברוצח ההמונים בשאר אסד, וחשש להרגיז את טראמפ. לכן חלף זמן רב בין ההודעה של בנסודה על תום הבדיקה המקדמית בעניין ישראל, ובין ההחלטה בשבוע שעבר. בדצמבר 2019 ביקשה בנסודה מבית הדין לאשר בתוך 120 יום את סמכותה לפתוח ב"חקירה מלאה", אבל נאלצה להמתין יותר משנה, עד שהנשיא האמריקני הראשון שהכיר בחוקיות ההתנחלויות הוחלף בנשיא נוח בהרבה לדורשי רעתה של ישראל. זמן קצר אחרי טקס החילופין בוושינגטון, בנסודה הסתערה עלינו. אולי שאבה עידוד גם מההיסוס המתמשך של נתניהו להשליט סדר בחאן אל־אחמר. למיטב הערכתה, ראש ממשלת ישראל חושש ממנה.
תפקידו המובהק של נתניהו הוא להעמיד אותה על טעותה. כלומר, להפגין חוזקה. לא למצמץ, לא לנסות להסביר, ודאי לא לשתף פעולה, ההפך. דווקא עכשיו, כשבנסודה נערכת לעשות שפטים בהתנחלויות וביידן עושה קולות של אובמה, מתבקשת תנופת בנייה ביו"ש, כי רק תנופה כזאת תשכנע את משפטני האג, ואגב גם את השמאלנים שחזרו לבית הלבן, שאנחנו פחות חלשים ומפוחדים מכפי שנדמה להם. זה הזמן לאשר שכונות חדשות במזרח ירושלים, לבנות ב־E1, להכיר בהתיישבות הצעירה, ולהכריז על אתגר ממלכתי של מיליון מתנחלים עד 2030. אם ננהג אחרת, אם נמצמץ, נתנצל ונקפיא, בנסודה או יורשיה ינפיקו לנו הרבה קודם צווי מעצר.
האג שמח
פאדי אל־עבדאללה, דובר בית הדין בהאג, טרח לתרגם לעברית (טובה למדי) את ההחלטה שהכירה בסמכות התובעת הראשית שם לחקור את מעללי ישראל "בשטח פלסטין". זו הייתה מחווה נאה לישראלים שעמדו מאחורי המהלך, דחפו לקראתו וחגגו אותו. "האג שמח", צהלה ביום ראשון כותרת המאמר של גדעון לוי ב"הארץ". יו"ר מרצ ניצן הורוביץ נשאל ברדיו 103 אם לגיטימי בעיניו לעצור קצין ישראלי באירופה, והשיב בחיוב: "אם קצין עושה דברים שהם חמורים, אז כן, לפעמים זה קורה".
קורה? לא בדיוק. אין שום מקריות במה שקרה עכשיו בהאג. בית הדין הבינלאומי החליט מה שהחליט בעקבות תלונה פלסטינית, אך בהשראת ארגונים עוינים מתוצרת ישראל. באתר של מכון המחקר NGO Monitor התפרסמה השבוע סקירה של מפעל ההסתה המשוכלל הזה, ובה מככבים ארגוני בצלם, יש דין, עדאלה ושוברים שתיקה. המשותף לכולם – הם נתמכים כלכלית בידי הקרן החדשה לישראל, ומוסרית בידי חוגי מרצ. חזונם הגדול הוא הושבת מפקדי צה"ל ופעילי התיישבות בכירים על ספסל נאשמים בינלאומי. בגלל האופי הדמוקרטי המובהק של מדינת היהודים קשה להגביל את פעילותם, אבל בזכותו מותר לנסח במדויק את פועלם: הלשנה בנסיבות מחמירות וסיוע לעוכרי ישראל. קשה למצוא הגדרה סלחנית יותר ליהודים שמסגירים יהודים לערכאות אנטישמיות.
אגב, באתר NGO Monitor צוין שהקרן החדשה הסירה לאחרונה מהאתר שלה פסקה ישנה שבה נכתב כי יש לה "התנגדות נחרצת לניסיונות להעמיד לדין פקידים ישראלים בבתי משפט זרים". כשביקשתי השבוע את התייחסות הקרן לכך, בתקווה להכחשה או לחרטה, קיבלתי את התגובה הבאה: "נקודה זו הוסרה מהאתר מכיוון שהיא כללה אמירה נחרצת שלישראל מערכת משפט עצמאית החוקרת את עצמה ללא משוא פנים, דבר שאין אנו יכולים לעמוד עוד מאחוריו במאת האחוזים".
לגופו של עניין נאמר בתגובת הקרן ש"החלטת ביה"ד בהאג היא החלטה קשה ואנו מצרים שהגענו למצב הזה. ארגוני זכויות האדם בישראל התריעו שוב ושוב על הסכנות שאורבות למדינת ישראל. הקרן החדשה לישראל מאמינה ששינוי יגיע מתוך החברה הישראלית, ולכן אנו משקיעים את כל מרצנו במדינת ישראל ובחברה הישראלית על כל גווניה".
