לאחרונה בדיווח חדשותי ברדיו נפלה שגיאה בדבריה של הכתבת. כאשר דיברה על מצב הקורונה אמרה: "הזן החרדי של הווירוס" ומיד תיקנה: "הזן האנגלי של הווירוס". אכן כולנו טועים ללא הרף ובמיוחד כשלחץ הדיווחים בנושא המגיפה שנפלה עלינו, משמש זרז נוסף וכמעט טבעי לשגיאות. ישנם אלה שכמעט מיד יתנפלו על הנאמר ויפרשו זאת כטעות פרוידיאנית אשר מעידה על מחשבותיה האמיתיות של הכתבת. אבל אין צורך להגיע למסקנות קיצוניות שכאלה ומידות ההבנה וההכלה ראויות לפעול גם כאן.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "העבודה" של מרב מיכאלי היא סניף נוסף של "מרצ"
– מג"ב הכריז מלחמה נגד טרור בקבוקי התבערה
– מה קורה במודיעין עילית? כשמוטציית השקרים כבשה את החדשות
עִם זאת מובן שהאווירה הכוללת אצל רבים וטובים מייחדת עתה את החרדים כזן אנושי מובדל ואולי אף כמקור מוגדר לנזק חברתי מובהק. אנשי רפואה מדגישים את מספרם הרב יחסית של חרדים בקרב החולים הקשים ותמונות מזעזעות של התקהלויות המוניות במסגרת לוויות, או להבדיל אירועים אחרים, מציפות את הרשתות. אנשים הגונים ממהרים להוסיף שרבים מאוד בציבור החרדי דווקא נשמרים מאוד לנפשותיהם וכן שהפרות בוטות מסוגים שונים מצויות אף בקרב ציבורים אחרים.
שני דברים מטרידים ביותר בהקשר זה. האחד נוגע למודעות העצמית הלקויה של מנהיגים מסוימים בקרב המגזר החרדי אשר אינם פועלים בנחרצות כדי לשכנע ולחייב את תלמידיהם ואנשיהם להעמיד את שמירת הבריאות בראש סדר העדיפויות. אין לי ספק שבקרב המגזר קיימים לא מעטים כאלה שמבינים את המצב לאשורו. היה ראוי שהם ילכו ממקום למקום ויחייבו את שומעיהם מבחינת ההלכה והסבירות לקיים את כללי הזהירות במלואם. ללא קשר למידת האכיפה מצד המדינה, היה עליהם לקחת אחריות מלאה לגורל הציבור. בכל סוגיה חיונית אחרת הם אינם ממתינים לפעולת רשויות המדינה אלא יוצאים מגדרם כדי להשפיע על ההתנהגות של הציבור החרדי לסוגיו ולמרכיביו. לקיחת אחריות משמעותה לפעול עד קצה גבול היכולת שלך גם כאשר רשויות המדינה אינן מבצעות את תפקידן.
משום מה יש המקבלים כמובן מאליו את העובדה שהציבור החילוני והציבור הדתי–ציוני עשויים מזהויות רבות ואילו לכאורה בכל הנוגע לציבור החרדי מתפתחת אצל מבקרים שונים תזה שטחית ומכלילה
אפילו אִם אותם מנהיגים חרדים אשר שותפים להבנת האסון אינם מייצגים את כל חלקי החברה החרדית, ואפילו אם מדובר לכאורה ברבים המתנגדים לעמדתם, היה עליהם "להוציא את נשמתם" למען מטרה חיונית זאת. נקודת המוצא אכן לא פשוטה: ההנחיות לעִתים מבלבלות. נושא הלימוד והחינוך סופג בכל המדינה מכה קשה ומוגזמת. תנאי המגורים של רבים בציבור החרדי אינם מאפשרים את נקיטת צעדי הזהירות הנדרשים. אבל דווקא בנתונים אלה נמדדת אחריותה של הנהגה, גם אִם היא מיעוט וגם אִם היא נתקלת בבעיות קיומיות אמיתיות. בתוך הציבור החרדי ישנן התפתחויות חשובות דרמטיות, גלויות ויותר מכך סמויות. התפקיד ההכרחי של מנהיגים אחראיים הוא להעצים התפתחויות אלה לא בכיוון של מרד בתורה ובאמונה, אלא בכיוון של החלת ערכי היהדות כפי שהם באמת. לעניות דעתי נושא זה משיק לנושא הפוליטי.
אין לי ספק שלא מעטים מקרב נותני הטון בציבור החרדי מבינים שאי אפשר עוד לנתק בין שאלות פוליטיות להיבטים מוסריים. לא ייתכן שההתעלמות מכישלונותיו המוסריים של מר נתניהו בתחום סדרי העדיפויות הלאומיים והאישיים נעלמו מעיניהם. גם אִם שלטונו של מר נתניהו נוח להם בשאלות יסוד אחרות. ישנו שלב שבו ההפרדה בין דרך ארץ לתורה לא ייתכן, מה עוד שהתורה עצמה, ויעידו על כך נביאי ישראל, רגישה ביותר להתנהגותו המוסרית של מנהיג העם.
הנושא המטריד הנוסף הוא השימוש הציני במצוקת החרדים. לפתע כשמדובר בציבור זה נשכחת העובדה שמדובר בבני אדם רבים ומגוונים. משום מה יש המקבלים כמובן מאליו את העובדה שהציבור החילוני והציבור הדתי–ציוני עשויים מזהויות רבות ואילו לכאורה בכל הנוגע לציבור החרדי מתפתחת אצל מבקרים שונים תזה שטחית ומכלילה. מנקודת מוצא זו, דמויות פוליטיות שונות ובוודאי אביגדור ליברמן, עטות על ה"זן החרדי" בתאווה ועושות להן נפשות של שנאה. הציבור החרדי לגווניו חיוני למדינת ישראל ולעם היהודי כמו כל ציבור אחר.
אין זה המקום לנסות ולמנות את הזכויות ואת הכישלונות של כל אחד מעִמנו, הן למגזריו והן לאישיותו הפרטית שלו. ההתייחסות הבוטה והמפרידה אינה הגונה ואינה מועילה. גם כאן יש לשאוף לאחריות אישית של מנהיגים חילוניים ודתיים אשר יתעקשו על ביקורת מתוך שותפות ומתוך הזדהות עם קשיים אמיתיים עִמם מתמודדים כולנו. "הזן החרדי" יישאר כאן גם כשבש"ט "הזן האנגלי" יצא מחיינו.
