נאום הכתרה נועד להיות מעין כרטיס ביקור. מהמנהיג החדש מתבקש שיציג מאין בא ולאן הוא הולך. בין השאר הנאום נועד לאוזניהם של מנהיגי מדינות זרות, שמצפים לדעת מה מחכה להם מהמנהיג החדש. אבל הנשיא ה־46 של ארה"ב לא דיבר בנאומו על הרקע האישי שלו. את אתגריו החשובים הציג בקווים מעורפלים מאוד. בעצם, הדבר המהדהד ביותר בנאום ההכתרה של ג'ו ביידן היה מה שלא נאמר בו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התוכנית הכלכלית של נשיא ארה"ב החדש: טריליון דולר ישירות לאזרחים
– הבעיה עם קדושת זכויות הפרט
– ראש העיר לוד: "דרוש 'חומת מגן 2' למיגור הטרור הפלילי"
שר החוץ האמריקני המיועד טוני בלינקן, שהיה בעבר כותב הנאומים של הנשיא קלינטון, סיפר לי פעם שבנאום ההכתרה של קלינטון הוא ניסה לשדר לתת־ההכרה של האזרחים את המסר "אל תדאגו. אבא'לה הגיע, ומעכשיו הכול יהיה בסדר". נראה שגם ביידן ניסה לעשות זאת. רוב נאומו הוקדש למשבר הקורונה. לכאורה הוא גם ביקש לאחד את העם, ולהכניס תחת כנפיו של המנהיג הנבחר גם את המפסידים בבחירות; אבל הוא לא הצליח בכך.
הקטע החזק והמרגש ביותר היה כשביידן שתק. הוא קרא לקהל לדקת דומייה ותפילה בלב למען נשמות מתי הקורונה. השקט היה רב כוח ומלכד. אבל כשדיבר הוא נתפס לקלישאות כמו "יום של היסטוריה ותקווה", "ניצחון לא של המועמד אלא של המטרה", "יחד נכתוב סיפור אמריקני של אחדות, לא חלוקה. של אור, לא חושך. סיפור של הגינות וכבוד, אהבה וריפוי, גדולה וחסד". סליחה, אדוני הנשיא, זה נשמע כמו נאום בר מצוה או מלכת יופי, לא נאום של מנהיג מעצמה.
כותבי נאומים מקצועיים סבורים שהוספת ציטוטים לנאום הם כמו הוספת פִּלְפֵּל למרק. אם אתה בוזק מעט, זה מוסיף טעם. אם אתה שופך הרבה, זה הורס את הטעם. נאום ביידן היה גדוש ציטוטים. היפה שבהם נלקח מתהילים, פרק ל': "בערב ילין בכי, ולבוקר רינה". הוא ציטט גם פסוק מהברית החדשה, ואת אברהם לינקולן שאמר: "אם שמי ייכנס להיסטוריה, זה יהיה בגלל המעשה הזה".
חדי האוזן זיהו רעיונות רטוריים נוספים שנלקחו מנאומיהם של נשיאים אחרים, בלי שביידן ציין את המקור. לדוגמה, המשפט "מאוחדים, נוכל לעשות דברים גדולים" נלקח מקנדי, והיו עוד רעיונות מקבילים בנאום ההכתרה של הנשיא ההוא. הרעיון היפה "נכדינו יאמרו עלינו: הם נתנו כמיטב יכולתם, והצליחו לרפא מדינה שבורה" נלקח מנאום של צ'רצ'יל, שהכריז: "גם אם האימפריה הבריטית תתקיים 500 שנה, צאצאינו יסתכלו על הדור שלנו ויגידו, זו הייתה שעתם היפה ביותר". לכאורה, פלגיאט.
ביידן הרבה לעקוץ את טראמפ מעבר לנצרך, אמנם בלי להזכיר את שמו. למשל, "השבועות והחודשים האחרונים לימדו אותנו שיעור כואב. יש אמת ויש שקרים. שקרים שנאמרים לשם הכוח ולשם הרווח". כך לא יוצרים אחדות בעם, בעקיצה חוזרת ונשנית. הבנו אותך בפעם הראשונה, למה לחטט בפצעים?
יש מילים ומשפטים שנישאים בתום לב, ואחר כך נכנסים להיסטוריה. כמו "שלום, חבר" (שחיבר טוני בלינקן). ברבים מנאומי ההכתרה שותלים מראש "סאונד בייטס", משפטים שיהפכו לפתגמים שיכניסו את הנשיא להיסטוריה. כך "דם, עמל, דמעות ויזע" מנאום צ'רצ'יל ב־13 במאי 1940; "אל תשאלו מה המדינה יכולה לעשות למענכם" של קנדי; "אין לנו ממה לפחד חוץ מהפחד עצמו" של רוזוולט וכן הלאה. בנאום ביידן היו כמה ניסיונות מגושמים לייצר פתגם. אפשר להמר שישרוד רק המשפט "בלי אחדות לאומית אין שלום פנימי". ימים יגידו אם הוא יתפוס.
לפי פתגם סיני עתיק, "נואם טוב יודע לדבר לא רק לאוזניים, אלא גם לעיניים". ביל קלינטון בשעתו ובנימין נתניהו היום הם אלופים בדימויים ויזואליים שימחישו את רעיונותיהם. בנאום ההכתרה של ביידן נוכחנו שאין לו את זה. אחרי נאום ההכתרה של רייגן ב־1985 אמר ביידן: "נאום מבריק שבגללו אנו גאים להיות אמריקנים". קשה לומר זאת על נאום ההכתרה של ביידן.
ד"ר יעקב מאור כתב נאומים לראשי המדינה והיה חבר ב־WHWG, צוות הכותבים של הבית הלבן
