כדרכן של פצצות בעת החדשה, גם למפץ הפוליטי של גדעון סער קדמו התרעות צבע אדום בכל ערוצי התקשורת. פעם הצהרה תקשורתית הייתה מביאה עמה דרמה של ממש, אך בעידן הדיגיטלי תקבלו אל המחשבון המחובר לכף ידכם פרומואים מדויקים למהלך המפתיע הבא, זמן ניכר לפני שיבוא הבום. וכך, כשעלה סער לשאת את בשורתו ביום שלישי, יכולנו להתרכז הרבה פחות במה וקצת יותר באיך.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הזדמנות שלא תחזור: פרישת מזוז פותחת פתח לתיקון מימין
– מאחורי הענישה החמורה בפרשת הגניבות בבסיס גיבור
– בין נסיקה להתרסקות: 5 תרחישים לאחר הכרזת סער
אחרי כמה שנים טובות בכנסת סער מורגל בהופעות ציבוריות. ובכל זאת, למרבה האכזבה, נראה שהופעתו נלקחה מקולקציית גנץ 2019, מה שלא מבשר טובות לסער 2021. כמו יו"ר חוסן לישראל בשעתו, כך סער השבוע ירה את חזונו בשיח רובוטי כמעט, מלווה בתנועות ידיים מבוימות להחריד. כגנץ בשעתו, גם כאן נוכחותם של מהנדסי תודעה ניכרה ברקע, והצליחה לקלקל את ההופעה כולה. את ראש הממשלה בנימין נתניהו, רב־אומן טלוויזיוני, אי אפשר לנצח בפחות משיח להוט ואותנטי, מלווה בטרמינולוגיית "דם ליבנו" ראויה.
לא רק מכך נבעה התחושה שבסרט הזה כבר היינו, ושאנחנו זוכרים היטב את סופו. בניגוד למה שטען יריב לוין, הצעד של סער לא מזכיר את זה של משה כחלון בהקמת "כולנו", אלא יותר את לידתה המוקדמת של רשימת הימין החדש לקראת בחירות 2019, בליווי יאיר לפיד מבציר 2013.
לסער יש סיבות טובות לעזוב את הליכוד, ממש כפי שהיו לבנט סיבות טובות להיבדל מהסיאוב המפד"לניקי ששב להרים ראש בבית היהודי בזמנו. שניהם סומנו כהבטחה, שניהם הגיעו להישגים, ושניהם נאלצו להבליג על קיתונות של כפיות טובה. שניהם גם ידעו שיש משקולות רבות על צווארם ועל צוואר מפלגתם, רבות מכדי שיוכלו להתמודד במסגרתה בבחירות. לשיטתם, שיש לה על מה לסמוך, לא רק להם לא היה עתיד פוליטי מזהיר בקונסטלציה ההיא, אלא גם לאידיאלים שספוגים במפלגה־האם. המפץ הפוליטי של כל אחד מהם היה גם בשורה לחסרי בית שנדדו בין מפלגות, וראו במסגרת החדשה פתרון לאי־אמון כללי בפוליטיקאי השעה.
אלא ששניהם, סער ובנט, גם סובלים משיח שמכוון ליציע המכובדים, אוסף כמה מהמושבים בדרך, אבל לא מצליח להביא קהל גדול באמת. שיח האליטה הזה הוא אולי אותנטי ואידיאולוגי מעיקרו, אבל זהו אליטיזם שלא יודע לתרגם את עצמו למספר מספיק של מנדטים כדי לשאת בשורה. בנט טען בזמנו שהוא רץ למרחקים ארוכים, אבל לא לקח בחשבון שהטיימר כבר מסמן את הדקות האחרונות למירוץ. מפלגת הימין החדש נולדה בלידה מוקדמת במהלך מערכת בחירות, ולא הספיקה להבשיל היטב בפגייה. שנתיים אחר כך סער עשוי למצוא את עצמו במקום דומה. אם הבחירות יוקדמו, הוא לא יספיק לטעת שורשים עמוקים מספיק כדי לאיים באמת על ראשות הממשלה; אולי אפילו לא כדי לעבור את אחוז החסימה. אם הבחירות יידחו, הוא יוכל לתת למוצר החדש שלו להתגבש ולהתייצב באמצעות מוסדות ראשוניים למפלגה, אבל במקרה הטוב הוא יוכל להתפאר בהישג הביכורים של יש עתיד. יש לו עתיד מבטיח בעירבון מוגבל, לפי שעה.
כאן מתנקזים יחד לאותה תעלה ה"מה" וה"איך" של מפלגת "תקווה חדשה". הנאום של סער היה מהונדס מדי, אך הכיל תוכן חשוב כשדיבר על אחדות העם ועל תסכולי השעה. הח"כ הפורש גם גילה נאמנות לערכי הימין ולהדר הז'בוטינסקאי שלמד ממנחם בגין, ויצר תרכובת נכונה. אלא שאת כל אלה הוא עטף במעטפת של מתקפה אישית שנלעסה ונמאסה, והתיבול המוגזם הזה השתלט על טעם המנה כולה. סער לא הצליח להתעלות מעל שיח ה"רק־לא־ביבי", שיח שיש בפוליטיקה הישראלית מי שיודעים לדקלם טוב ממנו. הוא אמנם שמר על כבודו של הראש, אבל לא ידע לשכנע שיש לו יותר מרסיס מפלגה. וכשרסיסים עפים לכל הכיוונים, הפציעה הופכת עמוקה.
לתגובות: orlygogo@gmail.com
