אירוע חריג יחסית התרחש אתמול (ב'), עת שוחרר האמברגו על תדרוך מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף במיל' אמיר אשל. "ביקורת חסרת תקדים", זעקו הפושים באתרים, "מנכ"ל משרד הביטחון מזהיר", הבהבו הכותרות כשאשל לא חסך ביקורת נוקבת על סאגת תקציב המדינה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בעקבות תלונה על מעשים לא ראויים, רב בי"ח בנהריה יפוטר
– דו"ח שירות התעסוקה: חוששים מ"אבטלה כרונית"
– סגן הרמטכ"ל החדש ייכנס לתפקיד בחוסר ודאות מוחלט
בתדריך לכתבים צבאיים ניסה אשל להסביר מדוע העובדה שממשלת ישראל מעכבת את תקציב המדינה היא סוגיה הרת גורל. צריך להבין כי תקציב 2021 חייב לעבור עד סוף מרץ הקרוב, אחרת הכנסת תפוזר ומדינת ישראל שוב תלך לבחירות – מה שאומר הקפאה של התקציב לפחות לעוד חצי שנה. אשל הזהיר כי צה"ל והמשרד בניהולו לא יכולים לחכות לרבעון השני של השנה הבאה, בטח ובטח שלא לרבעון השלישי במקרה של בחירות.
אולם הבעיה האמיתית אינה העיכוב הממשלתי על אישור התקציב, אלא במקום אחר. במהלך התדריך הודה אשל כי בין משרדי האוצר והביטחון אין עדיין הסכמה על התקציב. המשמעות היא שגם אם מחר בבוקר תחליט הממשלה להעביר את התקציב, בהנחה שיגובש באופן כללי, רק אז משרד הביטחון יוכל להציג בפני האוצר את דרישותיו ויחל השיח האמיתי בין הצדדים.
מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית, שכן הפרק על תקציב הביטחון הוא חלק נפרד וגדול בשיח על תקציב המדינה. ברקע, שני הצדדים בטוחים בצדקת דרכם: משרד הביטחון מחד המאמין כי התקציב חייב לגדול באופן ניכר, ומשרד האוצר מאידך הטוען כי אין מקום לתקציב ביטחון מנופח כל כך, גם אם הוא הכרחי. מעבר לדרישת משרד הביטחון להגדלת תקציב שאיבד מגדולתו לטובת משרד החינוך, הפעם נוסף לתחרות משרד שלישי ויש שיאמרו אפילו משרד רביעי. על הגדלת התקציב מתחרים הפעם משרד הבריאות בעקבות משבר הקורונה, ומשרד הרווחה שזקוק לתקציבי עתק כדי להחזיר את המצב במדינה למצב סביר.
אשל וצוותו, כמו גם הרמטכ״ל כוכבי וצבאו, לא מוכנים לדבר על דחיית או קיצוץ תר"ש תנופה ונדמה שהם לא מפנימים את המציאות החדשה. האתגרים המתגברים במזרח התיכון, הדרישות הביטחוניות הגדלות והעובדה כי העולם הערבי צפוי להתחמש בצורה קיצונית בעקבות הסכמי השלום מעמידים את מערכת הביטחון בפני אתגר חסר תקדים. ועדיין, עם כל הכבוד לאתגר הביטחוני, הבריאות והכלכלה חייבים להיות בעדיפות ראשונה בתקציב הקרוב. כשכתב הרמטכ״ל כוכבי את התר״ש הדבר האחרון שנלקח שם בחשבון זו המגפה הקשה והפגיעה הכלכלית. אמנם מערכת הביטחון שנלחמת על משאביה דורשת בצדק תוספת של מיליארדים, אך לכו תסבירו זאת למיליון משפחות שצריכות מחשב, שהפך לצורך קיומי, לילד.
סדרי העדיפויות של העולם השתנו, וגם אשל הודה בכך – כולם מסיטים תקציבים מביטחון למקומות אחרים. גם ישראל חייבת לעשות כך. מדינת ישראל צריכה להתחשב בסדר העדיפויות החדש, ולא משנה אם יהיה או לא יהיה תקציב בדצמבר, במרץ או אפילו אחרי. החלטת המדינה איך לחלק את העוגה, העשירה בעברה ודלה כיום, היא שתקבע מה חשוב יותר.
משרד הביטחון יכול להמשיך ולדרוש תקציב גדול יותר, אך גם שם חייבים להבין שהמציאות החדשה טרפה את כל הקלפים. עם זאת אין ספק שהמצב לא יכול להישאר על כנו ותקציב המדינה הכרחי וחשוב. כל רגע בו הוא מעוכב מעמיד את המדינה בפני סכנה כלכלית וניהולית.
