מפליא שאף לא אחד מכ־120 נשיאי המוסדות להשכלה גבוהה ורקטוריהם הגיב למאמר הביקורת הנוקבת של רן ברץ על מצבה הרע של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. התנדב להגיב דווקא מנכ״ל האוניברסיטה העברית ישי פרנקל, הנושא משרת פקיד שאינה קשורה למדיניות האקדמית. בין שהתנדב ובין שנוּדב, תגובתו של פרנקל הפוכה לאמת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מאחורי הקלעים של לימודי שוק ההון: מה הבוגרים באמת חושבים?
– האם ישראל חיסלה את בכיר אל־קעידה על אדמת איראן?
– הקס הבכיר נפטר יום אחרי שאשתו מתה מקורונה
פרנקל כתב בין השאר: ״׳הסטארטאפ ניישן׳ קיימת במידה מכרעת בזכות המחקר ואיכות ההוראה באקדמיה הישראלית". האמת הפוכה. במחקר השוואתי שהזמין משרד האוצר מצאה חברת הייעוץ דלויט־ישראל ש״במדינות רבות, כמו ארה"ב, בריטניה ודנמרק, מחברות האוניברסיטאות את האקדמיה לחברה ולכלכלה. אבל בישראל האוניברסיטאות מתרכזות עדיין במחקר בסיסי ובהוראה בלבד". זאת בניגוד לטענתו של פרנקל ש״בחינה של תקציב המדינה מצביעה על דגש רב בכיוון של מחקר יישומי״.
את דברי פרנקל סותר גם קול קורא שהוציא משרד המדע, שקבע: ״הקרנות הקיימות מספקות מענה הולם בעיקר למחקר בסיסי, אך לא קיים מענה מספק לתמיכה במחקר מדעי יישומי ובמחקר הנדסי. חוסר התמיכה כראוי במחקר מדעי יישומי ובמחקר הנדסי משפיע באופן ישיר על דירוגה הבינוני של ישראל בכל הקשור למדעי ההנדסה".
בריאיון בעיתון ״הארץ״ אמר חיים רוסו, יו״ר הוועדה לקשרי אקדמיה־תעשייה במועצה למחקר ופיתוח: "קשרי הגומלין בין קהילת המפתחים בתעשייה לקהילת החוקרים באקדמיה כמעט אינם קיימים. אנשי התעשייה אינם חשופים לחדשנות המתפתחת באקדמיה, וחוקרי האקדמיה אינם חשופים לצרכים המתפתחים בתעשייה".
אבל מה לנו עדות מהימנה מזו של הוועדה לתכנון ולתקצוב, המצוטטת בכתבת "דה מרקר" ב־20 בנובמבר 2018: ״בוות"ת סבורים שהישגי האקדמיה הישראלית בתחום היזמות מעטים ביחס לקנה המידה של תעשיית ההייטק הישראלית. ההחמצה נובעת מכך שהמוסדות האקדמיים לא ראו ביזמות ובחדשנות חלק ממטרותיהם המוצהרות. לטענת הוות"ת, מיעוט החוקרים באקדמיה שמנסים להפוך את המחקר שלהם ליזמות עסקית או חברתית נובע מכך שבמסלול הרגיל שעובר חוקר מן המניין אין חשיפה, גישה או הזדמנות ללמוד את עולם היזמות ואת דרכיו״.
אבל אם ההפך מדברי פרנקל הוא הנכון, והקשר בין האקדמיה לתעשייה כאן אינו קיים, ״כיצד הפכנו למעצמת הייטק?", כפי ששאל כתב ״ידיעות אחרונות״ את שלמה דברת. תשובתו: "הקרדיט הוא ליחידות בצבא".
שלא כטענת פרנקל, גם ההוראה באקדמיה אינה תורמת להצלחת הסטארטאפ ניישן. דה מרקר דיווח ש״מחקר שערך מוסד שמואל נאמן בטכניון ב־2018 בקרב מעסיקים ישראלים העלה שבוגרים טריים מהחוגים להנדסה ומדעי המחשב חלשים בעבודת צוות, אינם יודעים לנהל את הזמן שלהם, מתקשים להתבטא בכתב, וחסרי יכולות הצגה ושכנוע".
ובהמלצות התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות לתוכנית הרב־שנתית של מל״ג־ות״ת נכתב: ״אין האקדמיה עומדת בקצב החידושים בכל הקשור להוראה או להכנת הסטודנטים והכשרתם לקראת כניסה לעולם המחקר או לעולם התעסוקה״.
פרנקל קובל על שתקציב האקדמיה בישראל אינו מספיק ביחס למדינות ה־OECD האחרות. זו לא אמת. תקציב ההשכלה הגבוהה בישראל הוא 1.4 אחוזים מן התל״ג; בדיוק כמו ביפן ובצרפת ויותר מבגרמניה. השיאנית היא דווקא צ׳ילה, המוציאה 2.7 אחוזים מהתל״ג בתוצאות אקדמיות לא מרשימות. אבל הצלחתה של מערכת אקדמית נקבעת לפי ריכוז המאמץ התקציבי במספר קטן של מוסדות; ההפך ממדיניות מל״ג־ות״ת הישראליות המצהירות על פיזור שוויוני ומכשיל מצוינות.
הוא גם טוען ש״השקיפות במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל גבוהה". בישיבת ועדת השקיפות של הכנסת ב־15 במאי 2016 הצהירה מל״ג שהיא בעיצומו של תהליך הקמת אתר המשווה בין ביצועי המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, לשם הגברת השקיפות והתחרותיות ולעידוד המצוינות. אלא שמל״ג הוליכה שולל את חברי הכנסת. האתר לא הוקם מעולם.
ד״ר יעקב ברגמן, גמלאי בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית, עוסק בחקר ההשכלה הגבוהה ובמדיניותה
