המאבק בנגיף הקורונה חייב את מערכת החינוך הישראלית להפעיל למידה מרחוק בהיקפים גדולים במיוחד. יש לכך כנראה השלכות חיוביות, כמו למשל הרחבת המיומנויות הטכנו-פדגוגיות של מורות ומורים וביסוס העצמאות הלימודית של התלמידות והתלמידים. עם זאת, הנתונים מעידים כי המעבר ללמידה מרחוק העמיק בשנה האחרונה עוד יותר את הפערים הגדולים ממילא הקיימים במערכת החינוך הישראלית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אחרי עשרים שנה: נפגעי האינתיפאדה השנייה מקווים לפיצויים
– עוצר יציאות, סיוע אזרחי: צה"ל מעלה הילוך במאבק בקורונה
– על חטא שהתעסקנו רק בעצמנו
על מנת לקיים למידה מרחוק נדרשת תשתית טכנולוגית הכוללת אמצעים כמו מחשב, חיבור לאינטרנט, תוכנות, טלפון חכם, מדפסת, ועוד. בנוסף, נדרשת גם אוריינות תקשוב המאפשרת להשתמש באופן מושכל ומגוון במערכות ממוחשבות לצורך למידה, חקר ותקשורת. כאשר מערכת החינוך מתבססת בעיקר על למידה מרחוק ולא על נוכחות פיזית במוסדות החינוך, הפערים הגדולים בכל הנוגע לזמינות ושימוש באמצעי תקשוב מעצימים את הפערים החינוכיים בחברה הישראלית, שגם כך הם מהגדולים בעולם.
מחקר פיזה, בו נוטלים חלק תלמידות ותלמידים בני 15 מעשרות מדינות בעולם, כולל גם שאלוני רקע במגוון תחומים, כשבין השאר, נבדקת הזמינות ונגישות התלמידים לתשתיות דיגיטליות. נתונים שנאספו בישראל מלמדים כי ככל שהרקע הסוציו-אקונומי של התלמיד גבוה יותר, כך גם מדד זמינות ושימוש באמצעי תקשוב בביתו גבוה יותר. בעוד שהמדד הממוצע של תלמידים מחתך נמוך עומד על 7.56 נקודות מתוך 10, המדד של תלמידים מחתך סוציו אקונומי בינוני עומד על 8.49 נקודות והמדד של תלמידים מחתך חברתי-כלכלי גבוה הוא 9.24 נקודות. המשמעות היא שתלמידים מרקע חברתי כלכלי גבוה מדווחים על תכיפות גבוהה בהרבה של חיפוש מידע באינטרנט, שימוש בדואר אלקטרוני ועוד.
נתונים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על מיומנויות תקשוב בחברה הישראלית מציגים אף הם תמונה עגומה: בשלושת העשירונים החברתיים-כלכליים הנמוכים, רק 7.8% מהאוכלוסייה נמצאים במיומנות תקשוב ברמה אחת או שתיים מתוך ארבע רמות. 31.3% מהאוכלוסייה נכשלו בהערכת הבסיס בתקשוב או שהיו חסרי ניסיון קודם במחשב. לעומת זאת, בשלושת העשירונים העליונים 43% מהאוכלוסייה נמצא ברמה 1 או 2, ורק 3.5% האוכלוסייה נכשלו בהערכת הבסיס בתקשוב או שהיו חסרי ניסיון קודם במחשב.
עוד לפני שהחלה הלמידה מרחוק, התאפיינה מערכת החינוך הישראלית בפערי הישגים גדולים ביותר בין תלמידים חזקים לחלשים. לאורך השנים הציבה מדינת ישראל את היעד של צמצום פערים בחינוך בראש מעייניה, אך הפערים החינוכיים בין קבוצות אוכלוסייה שונות רק הולכים ומעמיקים.
בתקופת הלמידה מרחוק, גורמים הפערים בתוך החברה הישראלית בנוגע לתשתיות ושימושי מחשב ואינטרנט להעמקה נוספת של פערי ההישגים.
כדי לצמצם את הפער הדיגיטלי בישראל נדרשות תוכניות רחבות בהרבה מאלו הקיימות כיום. הפער לא ייסגר באמצעות תוכניות כמו "מחשב לכל ילד", המחלקת כ-4,000 מחשבים בשנה, או תוכנית להב"ה למען אוכלוסיות במצבי סיכון שתוכננה לפני קרוב לשני עשורים להיות בהיקף של 100 מרכזים ברחבי הארץ, אך בפועל כוללת 38 רשויות בלבד.
השקעה רחבה הרבה יותר בסגירת פערים דיגיטליים תתרום לא רק לשיפור האוריינות הדיגיטלית בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, אלא גם להצלחת הלמידה מרחוק ולמניעת העמקה נוספת של הפערים החינוכיים במערכת החינוך הישראלית.
הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום בשדות נגב
