הסיפור של השיר שלנו מתחיל ב-1971 כשמתי כספי פרש משלישיית 'לא אכפת להם'. עם פרישתו פצח מתי בקריירת סולו מפוארת ושני החברים הנותרים החליטו להחליף אותו בזמר והמלחין דני עמיהוד. ההרכב החדש אף הוא לא נחל הצלחה והשלישייה התפרקה סופית תוך זמן קצר. לפני שהתפרקו עוד הספיקו להוציא שיר בשם 'מי יתפוס כוכב נופל' שכתב יורם טהרלב ללחן של עמיהוד, שלא הצליח.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הסכמי אברהם: שלום עם המוח הישראלי
– פסק הלכה: ניתן לעשות התרת נדרים דרך זום
– תקיעת המרפסות: מיזם תקיעת שופר המונית באותה שעה
ב-1978 שמעה חוה אלברשטיין את השיר ברדיו והחליטה שהיא רוצה לבצע אותו, אך עם מילים אחרות. לשם כך פנתה לפזמונאית רחל שפירא וביקשה ממנה לכתוב מילים אחרות. שפירא נענתה לבקשה וכתבה את 'שיר תשרי' שעוסק באווירה הכללית שמלווה את החודש ואת הסתיו שבא יחד איתו.
דני עמיהוד, שכבר הספיק לרדת מהארץ, לא ידע בכלל שהלחן שלו ממשיך להתגלגל. בהתחלה הוא קצת כעס אבל מהר מאוד השיר הפך לקלאסיקה והוא נאלץ להודות שהיצירה שלו רק השתבחה.
שיר תשרי – חוה אלברשטיין
"השמיים משתנים
לעיני החקלאים.
השכנים מתכוננים
לימים הנוראים.
מישהו חושב עליך
ורושם את מעשיך.
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה"
(מילים: רחל שפירא, לחן: דני עמיהוד)
סופה של שנה אחת ותחילתה של אחרת גורמים לשינויים בעולם. השמיים, ואיתם הכול, משתנים: הנחליאלי והחצבים מופיעים, המנדרינות מבשילות ורוח קרירה מנשבת.
גם בני האדם לא אדישים לשינויים. בחודש תשרי נפתחים שערי השמיים החומריים ומבשרים לחקלאים על בואם של הגשמים העתידיים. בנוסף נפתחים גם שערי השמיים הרוחניים, והשכנים (או הדתיים אם תרצו) מתכוננים לימים הנוראים בתפילה ובחזרה בתשובה.
'שיר תשרי' הוא שיר מאוד ציבורי. כמעט כל שורותיו מדברות על התרחשויות אוניברסליות בעולם. רק בסוף הבית הראשון רחל שפירא אומרת לאהובה משפט שקצת סותר את עצמו: מצד אחד "מישהו חושב עליך" – איזה יופי, נעים מאוד לחשוב שמישהו בעולם נותן לנו יחס סימפטי, אך מהצד השני "ורושם את מעשיך" – יש פה תמרור אזהרה, שים לב שכל מה שתעשה נרשם.
לדעתי יש במשפט הזה רמז לשני צדדים באדם שרלוונטיים מאוד לראש השנה. בתפילת מוסף, אחרי כל אחת מברכות מלכויות, זיכרונות ושופרות אומרים בכל עדות ישראל את הפיוט 'היום הרת עולם'.
"הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם! הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם! אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים…"
הפיוט מזכיר לנו שביום זה, א' תשרי, היום בו העולם נברא, עומדים כל יצורי העולם למשפט אצל הקב"ה. יש שתי דרכים לעבור את המשפט: או בתור בניו של ה' – אז ברור שעליו לרחם עלינו כמו אבא שמרחם על ילדיו, או בתור עבדיו של ה' – אז אנחנו צריכים להתאמץ באמת בשביל לזכות בחנינה.
ההכנה שלנו ליום הדין צריכה כל הזמן לגעת באותם שני צדדים סותרים ומשלימים. החזרה בתשובה צריכה לבוא מתוך יראה אמיתית מהדין אבל מתוך ידיעה שהשופט הוא אבא שלנו. רק אם נדע שלמרות שה' רושם את כל מעשינו הוא בכל זאת חושב עלינו כי אנחנו בניו, נוכל לעבור את המשפט בשלום ולשוב הביתה במהרה עם הרוח הקרירה.
אני לא יודע אם לזה בדיוק התכוונה רחל שפירא אבל היא ידועה בכך ששיריה כמעט תמיד קשים לפרשנות. איש אינו יודע עד היום מיהם בדיוק אנשי הגשם בשיר של משה דץ או מה זה אומר "היו שלום אני חייתי ביניכם כמו צמח בר". זה משאיר לנו הרבה מקום לפרשנות אישית וכל הצעה מתקבלת.
שנה טובה!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
