ראש הממשלה בנימין נתניהו ותומכיו מעלים סדרה של טענות להגנתו – חלקן סותרות זו את זו, אבל כולן ניתנות להפרכה. את פרשת המתנות שקיבל נתניהו מהמיליארדרים מילצ'ן ופאקר דוחה נתניהו כ"עניין שמקובל בין חברים". האומנם מקובל בין חברים עשירים להעניק מתנות בשווי מיליון שקל (גם בחברות שנמשכה כ־20 שנה, שווי המתנות מגיע לכ־4,000 שקל בחודש), ולפי דרישה? מכאן נובע שאפילו אם נתניהו לא נתן תמורה בעבור המתנות – טענה שהמשטרה מערערת עליה – בכל מקרה הוא נהג באופן פסול מבחינה ציבורית, וגם העמיד את עצמו בפוטנציאל של סחיטת תמורה מצד מיטיביו.
בפרשת נוני מוזס טוענים תומכי נתניהו שהוא יזם את השיחה וההקלטה כדי להפיל את מוזס בפח, וזאת כדי להוכיח שהוא אכן מפעיל במכוון את אנשיו נגד נתניהו משיקולים עסקיים, ומוכן להחליף את קו המערכת בקלות אם האינטרסים שלו יסופקו. אם כך הדבר, מדוע לא פנה נתניהו למשטרה מיד לאחר שהקליט את מוזס? ואילו הייתה העסקה מגיעה לידי בשלות, האומנם היה מוותר עליה?
גם בפרשת בזק מכחישים תומכי נתניהו את קיומה של עסקה: סיקור אוהד תמורת הטבות רגולציה השוות מיליארדים. אלא שעד המדינה שלמה פילבר העיד על קיומה של עסקה כזו, ועוד לפניו העיד מנכ"ל 'וואלה' אילן ישועה על מסכת לחצים כבדה מצד הבעלים שאול אלוביץ' לסקר את משפחת נתניהו באופן אוהד ואף לפגוע במתחריו בימין. אתר 'מידה' אמנם טען השבוע שהלחצים לא הועילו, ובפועל הסיקור ב'וואלה' לא היה אוהד במיוחד. אפילו אם הטענה נכונה, מספיק שהתקיימה בין נתניהו לאלוביץ' הבנה לעסקה כדי שיתקיים כאן מצב שוחד, גם אם סרבנות העיתונאים לא הצליחה לממש אותה.
כל זה עוד לפני שהזכרנו את פרשות הצוללות והשופטת גרסטל, שנתניהו לא חשוד בהן בשלב זה במעורבות ישירה – ועדיין, העובדה שמקורביו דוד שמרון וניר חפץ חשבו שמותר להם להתנהל באופן שהתנהלו מטילה צל כבד על סביבת העבודה שלו. יתר על כן: הצטברות הפרשות היא שיוצרת תחושה כבדה של מערכת שחיתות מתמשכת וממוסדת.
על רקע זה טוענים תומכי נתניהו עוד כמה טענות כלליות יותר. האחת – צריך להמתין עד לפסק־דין חלוט. מבחינה משפטית זה ודאי נכון. אבל מעניין שאלו הטוענים זאת לא המתינו השבוע רגע אחד לפני שדרשו העמדה לדין של נציג הרשות לניירות ערך עו"ד ערן שחם־שביט ושל השופטת פוזננסקי־כץ. יתר על כן: גם הדברים שנתניהו עצמו מודה בהם – עצם קבלת המתנות, או השיחה עם מוזס – מטילים צל כבד על כהונתו, גם אם אינם מחייבים עדיין את התפטרותו. זה ראש הממשלה שהיינו רוצים?
הטענה השנייה נוגעת לאכיפה סלקטיבית: מה עם חטאי מפא"י, חטאי שרון ואולמרט ועמותות ברק? אלא שכל הפרשיות הללו אכן נודעו לציבור בגלל העיתונות החוקרת ונחקרו בידי המשטרה, שמותקפות כרגע. אולמרט עצמו נתבע להתפטר בידי חבריו לקואליציה, ואף ישב בסופו של דבר בכלא.
ולבסוף טוענים התומכים שאפילו אם נתניהו התנהל בשחיתות, הרי כהונתו חשובה למדינה עד כדי כך שראוי למחול ולהתעלם מהשחיתות. יש כאן כמובן צביעות גדולה מצד מי שהתמרמרו על אתרוגו של אריאל שרון בתקופת ההתנתקות (כשם שמי שביקשו לאתרג את שרון באותה תקופה, אכן פסולים לתקוף את האתרוג הימני כיום). אבל יתרה מזו: נתניהו הוא אכן מנהיג מוכשר ביותר, אבל שחיתות מתמשכת יוצרת נורמה של השחתה לגיטימית, וגורמת גם לאנשים ישרים לחוש שאם לא יעגלו פינות, ימצאו את עצמם נשרכים מאחור ומרגישים פראיירים תמימים.
באופן פרדוקסלי, הרבה לפני שחקירות נתניהו פגעו בו עצמו, הן העלו ביקורת חריפה על יושרת המערכת המשפטית, וכן על אופי המעצרים ותנאיהם. כל אלה שאלות חשובות שראוי לעסוק בהן בהרחבה, אבל אסור שיסיחו את דעתנו מהסוגיה העיקרית: החשדות לשחיתות מתמשכת ורבת זרועות של נתניהו, משפחתו ומקורביו. ואולי ההשחתה הגדולה ביותר טמונה בכך שנתניהו עצמו אינו ממתין לפסק הדין החלוט לפני שהוא מבקש לערער את אמון הציבור במשטרה, ומציג אותה כמונעת משאיפות פוליטיות נגדו.
