בתום חקירתו היום בבלפור, סביר שנתניהו יצייץ בביטחון שלא היה כלום כי אין כלום. סביר גם שבאולפני הערב תביע המשטרה סיפוק ממה שהוטח בראש הממשלה, ותבשר שוב עד כמה הכול נעול וחתום וסגור. זה לא אירוע פלילי בלבד, זה כבר מזמן פסטיבל שלקוח מהתחום הציבורי.
פרשת השופטת והחוקר, הריאיון של המפכ״ל ב'עובדה' וההסתבכות של החוקר הראשי בפרשת הטרדות – כל אלה לא יעזרו לנתניהו החשוד, אבל יסייעו לנתניהו הפוליטיקאי.
לא רק זה: האינטרס של הפוליטיקאי נתניהו עלול להתנגש מתישהו בקיץ עם זה של החשוד נתניהו. כראש ממשלה הוא מעוניין בייצוב הקואליציה ובאהדה מהציבור, וכדי לעשות זאת הוא צריך לנטוע בקרב אוהדיו ספק באשר להגינות ההליכים נגדו – דבר שהסתייע בפארסת המסרונים ועוד קודם לכם בהתנהלותו התמוהה והאגרסיבית של המפכ״ל. אבל כדי שמערכת אכיפת החוק לא תתכייל עליו בכל הכוח (״נקמנית״, תיאר אותה אמנון אברמוביץ׳ לפני שבועיים) הוא צריך להרפות בשלב מסוים.
יסודות חוסר האמון במערכת המשפט נוצקו עוד הרבה לפני נתניהו. ב־2013 סולקו מתפקידם שלושה ראשי ערים בשל העמדה לדין: גפסו הליכודניק בנצרת־עילית; לחיאני איש המרכז מבת־ים; רוכברגר מהשמאל ברמת־השרון. שלושתם נבחרו מחדש ברוב מוחץ.
בחירות עם נתניהו תחת כתב אישום ודאי או מותנה בשימוע יהיו פי מאה לחיאני. בשנתיים האחרונות נראה שנתניהו מתקשה למצוא יריב שילהיב את הימין, שהרי התקשורת דועכת והשמאל גווע. החקירות נותנות לו יריב כזה.
בפתח שנתו ה־13 כראש הממשלה הוא נתפס בקרב הקהל שלו כמו שישו, להבדיל, נתפס בעיני הנוצרים. לא כי הוא אל; אלא כי הוא נושא את פצעיו בשביל בוחריו־מאמיניו. בבחירות 2015 היה פיילוט קטנטן לכך, כשהליכוד התחזק בשני מנדטים בעקבות חקירת המעונות והבקבוקים. נתניהו אמר אז ששרה לא פוגעת בימין פוליטית אלא שווה כמה מנדטים, בגלל העיקרון הזה. עכשיו תכפילו באלף – את האמוציות, החשדות, הרעש ברשתות וברחוב.
לכן, אם נתניהו ינצח בבחירות, כל ראשי מפלגות הקואליציה שנשבעים עכשיו (אחרי שווידאו שהטלפון מכובה ומחוץ לחדר) לסלק את נתניהו בעת הגשת כתב אישום עשויים להירמס תחת דעת הקהל.
אבל האם משפטית זה יעזור לנתניהו? ספק רב. אולי ההפך. כל ישראלי צריך לעקוב בדאגה גוברת אחר ההתנגשות הארמגדונית הזו. עד עתה נפגעו ממנה שלוש שופטות, מיליארדרים, מוציאים לאור ושורת פוליטיקאים. יש תחושה שזו רק ההתחלה.
