שעה קלה לפני כניסת השבת ביום שישי האחרון נגמרה שנת הלימודים בקול ענות חלושה. התלמידים לא הספיקו להיפרד מחבריהם לכיתה, ואפילו לא לקבל תעודות גמר. החופש הגדול התחיל באופן רשמי בבתי הספר העל יסודיים, ובשבוע הבא ייגמר גם עבור תלמידי בתי הספר היסודיים. החופש אמנם התחיל ככתבו וכלשונו בתאריך המיועד לו, אך זאת הייתה הפתעה מוחלטת לכל הנוגעים בדבר.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
מה שווה גלי צה"ל אם אי אפשר לשלוט בה
לחם ושעשועים: האחריות של התקשורת ל"גל השני"
מסודרים גרסת עזה: חיי הזוהר של המיליונרים הפלסטינים
אחרי שנת הלימודים רצופת ההפסקות, הסגרים והקפסולות – אין חולק כי הילדים, לפחות הצעירים שבהם, זקוקים להשלמות לימודיות ניכרות. שר החינוך החדש, יואב גלנט, ביקש להאריך את השנה בעוד תשעה ימים לפחות, אך זה היה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. התנהלותו של קודמו בתפקיד רפי פרץ בזמן משבר הקורונה יצרה מצב בלתי אפשרי שתוצאתו סיומה הבהול של שנת הלימודים. גלנט הרחיק עד כדי הוצאת צווי מניעה ודיון דחוף בבית הדין לעבודה – אך פסיקת בית הדין שלא להאריך את שנת הלימודים הייתה כמעט בלתי נמנעת.
כולנו משלמים כעת את מחירה של הלמידה מרחוק. משרד החינוך התעקש להמשיך וללמד "כרגיל" בזמן הסגר, תוך העדר הבחנה בין תלמידי גני הילדים ותלמידי כיתות י"א. למרות החלטת ממשלה שקבעה כי הלמידה מרחוק תיחשב לכל היותר 50 אחוזים מהיקף העבודה של המורים – משרד החינוך הנחה את המורים לעבוד באופן מלא ואף הוציא מערכות לימודים לימים שלמים. העובדה שחלק גדול מהתלמידים לא למד בפועל מערכת לימודים מלאה וחלק גדול של המורים לא עבד במשרה מלאה לא הייתה רלוונטית. משרד החינוך המשיך ללחוץ על פול גז בניוטרל. כשניגשו לבית הדין לעבודה, הראו ארגוני המורים את הנחיות משרד החינוך בעצמו ולא היה אפשר לקבוע בדיעבד שלמידה בפועל לא התקיימה.
את הימים שבהם כמעט ולא למדו הילדים במהלך הסגר היה אפשר להשלים כעת – כשהקורונה מעט בנסיגה, כשההורים צריכים מסגרת לילדים כדי לעבוד וכשהכלכלה זקוקה לשיקום אינטנסיבי. במפגן מדהים של העדר חשיבה קדימה התעקש משרד החינוך לשמר את הלמידה מרחוק – והדבר בא על חשבון הקיץ הקרוב. אילו היה מאפשר משרד החינוך מעט דיפרנציאציה: לקבוע כי אין מקום לדבר על למידה מרחוק עבור ילדי הגנים, וגם עבור תלמידי כיתות א-ג האפקטיביות שלה נמוכה. את הימים ההם היה ניתן להגדיר כחופשה, ולהשלים אותם כעת. תלמידי התיכונים היו יכולים להמשיך בלמידה מרחוק. היה אפשר להמשיך לנהל את הקפסולות בכיתות שהתפנו ולהשתמש במורים על פי הצורך, ולא על פי הסכם או פסיקה.
אבל משרד החינוך כרך את גורלם של כיתות א' יחד עם אלה של כיתות י'. ההסכם שנחתם עם מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד, קבע כי השלמת תשעת הימים תתבצע בכל מערכת החינוך מגני הילדים ועד כיתות י'. אבל ליפה בן דוד אין סמכות על כיתות י' – המייצג שלהם הוא רן ארז, יו"ר ארגון המורים. ארז סירב לאפשר למורי כיתות י' ללמד תשעה ימים על חשבון החופש הגדול. הסירוב שלו אפשר ליפה בן דוד לסגת מההסכם. אם המורים של כיתות י' לא מלמדים בקיץ – אף אחד לא ילמד.
כך קרה שברגע האחרון נוצר פער של תשעה ימים שבהם התלמידים לא במסגרת. משרד החינוך נאלץ לתקצב כמעט שבועיים נוספים של "בית הספר של החופש הגדול", קייטנה במימון ממשלתי שתעלה לקופת המדינה כ-300 מיליון שקלים נוספים. גם ההורים יידרשו למצוא תקציב נוסף למימון צהרונים כיוון שבית הספר של החופש הגודל מסתיים ב-13:30 בצהריים. המורים יוכלו להפעיל את הקייטנות הללו – בתשלום נוסף, כמובן. העלויות האדירות האלה מגיעות בזמן שבו המשק נאנק תחת משבר כלכלי, והורים רבים מצאו עצמם מובטלים. מערכת החינוך שוב הוכיחה כי במקום להתגייס בזמן משבר לאומי, הנוקשות הבירוקרטית וארגונים הסתדרותיים, מטילים את הנטל על כתפיהם של החלשים ביותר.
