בתחילת השבוע מתה מפצעיה רואן אל־כתנאני, גננת בת 29 מרהט ואם לשלושה ילדים. החשד המסתמן הוא שבעלה, עלא, הכה אותה עד למצב של מוות מוחי. אל־כתנאני הייתה בחודש הרביעי להריונה, והעובר לא שרד. זהו מקרה מזעזע, אבל לפחות בסיקור התקשורתי שלו היה אפשר למצוא גם תקווה מסוימת. אם בעבר מקרה כזה היה מתויג מיידית כ"רצח על כבוד המשפחה", הפעם נעשה חיבור מיידי למקרים האחרונים של רצח נשים על ידי בעליהן. אם בעבר נשמעו קולות ליברלים שהתייחסו לרצח נשים בחברה הערבית באופן "נסלח" יותר בשל "קודים תרבותיים שונים" וביטאו בכך ציפיות נמוכות הנובעות מגזענות, נדמה שככל שחולף הזמן החברה הישראלית כולה אינה מוכנה לקבל אלימות במשפחה, ולא משנה באיזה מגזר. גם הנשים בחברה הבדואית מעיזות היום יותר להתלונן על מקרים של אלימות מצד בעליהן.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נסראללה על חוק הקיסר: "נמות מרעב ולא נוותר על הנשק"
– סוגיית התיישבות הבדואים עלולה להפוך למחלוקת לאומית
– פתאום, אלימות במשפחה פותחת מהדורות
למחרת הרצח התראיין שאחדה אל־קרנאווי, אביה של הנרצחת, לישי שנרב בגלי צה"ל וסיפר שהמשפחה החליטה לתרום את איבריה של רואן: "למען מדינת ישראל ולמען כל העם, כבדואי שחי כאן במדינה הכי טובה בעולם שהכי עוזרת לבדואים, אני מוכן לתרום איברים לאנשים שזקוקים לזה", אמר. בתרומה שכזו אפשר למצוא עדות מעודדת לתהליכים חיוביים שמתרחשים בחברה הבדואית.
המגזר הבדואי עלה לכותרות בשבועות האחרונים בהקשרים שליליים. זה החל לפני כחודש בתאונה קטלנית נוספת בעקבות התנגשות עם גמל, המשיך בתיעוד העימות המקומם בין קציני צה"ל לגנבים מהיישוב הבדואי ביר־הדאג', ונמשך השבוע עם הרצח של אל־כתנאני. אין ספק שנדרשת העלאת הילוך בפעילות המשטרתית למיגור הפשיעה בחברה הבדואית. חובה לטפל בסוגיית הגמלים המשוטטים וליישם מיידית את חוק הגמלים של ח"כ בצלאל סמוטריץ', המסדיר את רישום הבעלות של הגמלים כדי שניתן יהיה להטיל אחריות פלילית על בעלי הגמלים בכל תאונה. מוכרחים גם למגר ביד קשה את תופעת הגניבות בשטחי האש של צאלים, ולהחמיר בענישת נהגים עבריינים. המבצע המשטרתי שהחל לפני כמה ימים ביישוב ביר־הדאג' מעורר תקווה שהשר החדש לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, מביא איתו מדיניות קשוחה יותר בכל הקשור לאכיפת החוק בנגב.
ועדיין, לצד ההחמרה באכיפה צריך לזכור שהסיפור של החברה הבדואית מורכב יותר. הבדואים, שליש מאוכלוסיית הנגב, אמורים להיות אזרחים שווי זכויות במדינת ישראל. גם השר לשעבר אורי אריאל, שהיה ממונה על מנהלת הבדואים בשנים האחרונות, וגם מנכ"ל המנהלת יאיר מעיין – שניהם אנשי ימין – הודו בעבר שהמדינה הזניחה שנים רבות את תחומי הדיור והתשתיות ביישובים הבדואיים המוכרים, ושיש צורך לבנות שם עשרות אלפי יחידות דיור ומבני ציבור. לצד הנתונים על היקף הפוליגמיה והפשיעה במגזר הבדואי, ראוי להזכיר גם נתונים אחרים. למשל, שתשע הרשויות הבדואיות הן הרשויות הערביות היחידות המצויות באשכול הסוציו־אקונומי הנמוך ביותר, וששטחי הארנונה העסקית לנפש ברשויות הבדואיות הם בשיעור של פחות משמינית לעומת היישובים היהודיים בדרום.
האזרחים הבדואים הם אזרחים ישראלים שלא מתכוונים ללכת לשום מקום. הדרך לחיים משותפים ושוויוניים עוברת באכיפה ובהשלטת חוק וסדר, אבל גם בהשקעה ממשלתית משמעותית בתחומי החינוך, התעסוקה והכלכלה, שמגיעה לבדואים בזכות ולא בחסד.
עשו סיבוב
ביום חמישי שעבר קיימה סיעת ימינה סיור בנגב. חברי הכנסת של המפלגה הגיעו לתצפית על הפזורה הבלתי חוקית ליד לקיה, ובהמשך צפו על הבנייה הבלתי חוקית גם משדה־תימן. בראיונות לתקשורת אמר נפתלי בנט שהמדינה איבדה שליטה על הנגב, איילת שקד דיברה על הצורך באכיפת החוק ביד קשה, ובצלאל סמוטריץ' הגדיר את הריבוי של החברה הבדואית כפצצה חברתית מתקתקת שצריכים לנטרל. התופעות שחברי הכנסת התייחסו אליהן הן תופעות אמיתיות, אבל האמירות המכלילות על 270 אלף אזרחים והבחירה להקדיש את כל הסיור רק לבעיות שקיימות בחברה הבדואית, הייתה טעות קשה.
את הפרות החוק בחברה הבדואית מוכרחים לפתור, אך בלי להפוך את הנושא לחבית נפץ לאומנית. רוב הבדואים רוצים לחיות בשותפות טובה עם שאר אזרחי המדינה
גם בימינה יודעים שארבעה מכל חמישה בדואים מתגוררים בערים וביישובים מוכרים ומוסדרים, שסכסוך הקרקעות מתנהל מול מיעוט מובהק מהבדואים (12%), ושהרוב המוחלט של הבדואים אינם עוסקים בגניבות משטחי צאלים. הסיור בפזורה הבלתי־חוקית הוא סיור חשוב ולגיטימי, אבל כשמדובר בקבוצת אוכלוסייה של יותר מרבע מיליון אזרחים, היה ראוי שסיעת ימינה לא תסתפק בהצהרות הפחדה בסגנון בן־גביר, ותבקר לפחות במקום אחד שמשקף תהליכים חיוביים בחברה הבדואית.
נציגי ימינה היו יכולים, למשל, לבקר בבית הספר "כוכבי המדבר למנהיגות" במרכז ג'ו אלון, שמפתח דור חדש של מנהיגות בדואית צעירה; הם היו יכולים לבקר במרכז תמר לקידום מצוינות במדעים, שהוקם כדי לשנות את הסטטיסטיקה העגומה שפחות מאחוז מקרב הנוער הבדואי ניגשים לחמש יחידות במתמטיקה; הם היו יכולים לסייר בחווה החקלאית של פרויקט ואדי עתיר, ליד היישוב חורה, שמחצית מהעובדים בו, כולל המנכ"לית, הם נשים בדואיות; ואולי הכי טוב אם פשוט היו נכנסים למתנ"ס רהט או לספריית חורה, ומדברים עם צעירים ומבוגרים בקהילה על עתיד החברה הבדואית.
אבל במקום זה בחרו בימינה לקיים סיור בדואים חד־ממדי, בדומה ל"סיור מתנחלים" של סיעת מרצ שיתקיים רק במאחזים לא חוקיים של נוער הגבעות. הסיבה לאופיו של הסיור נעוצה בכך שהוא התקיים בחסות ארגון רגבים. אנשי רגבים מקיימים פעילות חשובה וחיונית בתחומי הבנייה הבלתי חוקית, הגמלים המשוטטים ואכיפת החוק. הבעיה היא שהם מתעקשים להפוך את הסוגיה הבדואית לסוגיה לאומנית, בעוד שמדובר בסוגיה אזרחית. ברגבים מבקשים ליצור משוואה מעוררת פחד בין הפלסטינים ביו"ש לערביי ישראל, ולשדר שהבעיה הפלסטינית קיימת בתוך הקו הירוק. זו משוואה לא נכונה, ומסוכנת לעתיד החברה הישראלית. הבדואים הם אזרחי מדינת ישראל, ורובם המוחלט רוצים לחיות בה חיים אזרחיים שקטים בשותפות טובה עם שאר אזרחי המדינה. את בעיות הפרת החוק בחברה הזו מוכרחים לפתור בהקדם וביד קשה, אבל בלי להפוך את הנושא לחבית נפץ לאומנית.
