לזכר מורי ורבי, הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל, הריני כפרת משכבו:
אני מבקש לספוד למורי ורבי הנערץ למרות שאינני ראוי לכך. לא אכתוב כאן על גדלותו העצומה בתורה ועל פסקיו המעמיקים, המקוריים ולעתים גם פורצי הדרך, לא על פרשנותו המקיפה והחדשנית לספרי הרמב"ם, לא על מחקריו המדעיים ושילובם בתוך עולם ההלכה, לא על הנהגתו המרשימה את ישיבת מעלה אדומים ולא על פעילותו הציבורית הענפה.
אני מבקש להתייחס כאן לתכונותיו האצילות של מורי ורבי זצ"ל, לענוותנותו הרבה, לשאיפתו וליכולתו להעצים את תלמידיו, ובמיוחד לליווי ולתמיכה הרבה שזכיתי לקבל ממנו באופן אישי במשך שנים ארוכות.
זכיתי להיות תלמידו של רבנו מאז שעלה ארצה בשנת תשמ"ג (1983) והתמנה להיות ראש הישיבה במעלה אדומים. רעייתי ואני הגענו לכפר אדומים בשנת תשמ"א (1981) בטרם היותי בן 22, והתחלתי ללמד תורה בכפר בשיעורים קצרים בהזדמנויות שונות. כתוצאה מכך הפכתי לרב בלתי רשמי של היישוב ועסקתי כמעט בכל הנושאים שרב עוסק בהם – שיעורים, מענה לשאלות בהלכה, עירובין, מקוואות, כשרות, עריכת חופות ואף קבורה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
גדול תורני, פוסק ייחודי: הרב נחום רבינוביץ' הלך לעולמו
"מי שכופר בחופש הבחירה, כופר בכל התורה כולה"
יהדות של אמת: קווים לדמותו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ'
הייתי אברך צעיר בישיבה ולא הייתי בקי בנושאים הללו. לכן הגעתי אל ראש הישיבה מדי יום ביומו כדי לשאול בעצתו. זכיתי למענה סבלני ומכבד, בענווה רבה, בשפה ברורה ובנעימה, בסבר פנים יפות ובאהבה גדולה. באותה תקופה למדתי את עקרונות היסוד בהנהגת קהילה ובפסיקת הלכה, דברים שאי אפשר ללמוד מתוך ספרים. היה זה שימוש תלמידי חכמים שנתן לי את התשתית ההכרחית לשמש בתפקידי. את העקרונות הללו שמנחים אותי עד עצם היום הזה, אני זוכה גם להעביר הלאה לרבנים צעירים ממני, וכל זה בא מכוחו של מורי ורבי. הספרים שהעזתי לכתוב ולפרסם באו בזכות עידודו הנמרץ של מורי ורבי, שיעורים שיזמתי ואינספור הנהגות קהילתיות שקיימות כיום בכפר אדומים – כל אלה באו מכוחו ובהשראתו של מורי ורבי זצ"ל.
אני מבקש לשתף בכמה עקרונות יסוד, שזכיתי ללמוד ממורי ורבי זצ"ל:
- עם כל החשיבות הרבה של בקיאות בספרות ההלכתית, יש להפעיל שיקול דעת בכל מקרה ומקרה. יש להביא בחשבון לא רק את הפסיקה הנקודתית שאתה נשאל עליה אלא גם את התוצאות שלה כמה צעדים קדימה, וכפי שהיה אומר תדיר – "החכם – עיניו בראשו".
- כוח דהיתרא עדיף – פסיקה מקלה עדיפה על פני פסיקה מחמירה, כמובן בהתאם להלכה ואחרי לימוד מעמיק והפעלת שיקול דעת. כשלמדתי למבחני ההסמכה לרבנות, הרב אמר לי – גבי, תלמד טוב, כדי שתהיה בקי ויודע, וכך תהיה לך היכולת להקל.
- לראות את האדם השואל ואת מצוקותיו ולא רק את השאלה ההלכתית. תן דעתך שמאחורי כל שאלה – יש אדם ששואל. לעתים קשה לו, ולעתים הוא התלבט ארוכות האם בכלל להתקשר אליך. אל תתייחס רק לשאלה ההלכתית הרשמית שעליה נשאלת אלא גם למה שלא נשאלת – לצורך של האדם השואל ולרגשותיו. גם אם לא תוכל לתת לו תשובה הלכתית, אולי תוכל לתת לו פיתרון. גם אם לא תוכל לתת לו פיתרון – בוודאי שתוכל להקשיב לו, אולי תוכל גם להזדהות איתו.
- להרבות שלום בעולם, כפי דרכו של אהרן הכהן שהיה לא רק אוהב שלום אלא גם רודף שלום. לברוח ממחלוקת כמו מאש. זה נכון מבחינה ערכית וזה נכון גם מבחינה מעשית.
- דאגה לטובת הבריות, להרבות חסד בעולם, בצנעה גדולה. בניגוד לכלל המקובל – עשית ולא פרסמת – כאילו לא עשית, הרב לימד אותנו לנהוג לפי הפסוק – "והצנע לכת עם אלוקיך".
- למרות שרבנו היה צנוע ועניו, הוא לימד אותנו לא לפחד מהכרעות וליטול אחריות במקום שהדבר נצרך – לא לפחד כלל!
ברשותכם, סיפור אישי: בתחילת דרכי בכפר ליוויתי במשך כמה חודשים אמא צעירה שחלתה בסרטן, עד שנפטרה. השבר היה קשה למשפחה וגם לי. כאדם צעיר זאת הייתה הפעם הראשונה בשבילי שנתקלתי בכך, כל כך מקרוב. אני זוכר שהגעתי לישיבה תוך כדי תהליך הליווי הזה, ביום קר במיוחד, הישיבה שכנה בקרוואן במישור אדומים ולא היה אפילו מקום שאפשר לשבת ולדבר בו ביחידות. כיוון שהייתי נסער מאוד, בקשתי ממורי ורבי לדבר עמו מחוץ לבית המדרש. הרב היה לבוש בחליפה דקה והרגשתי לא נוח להוציאו החוצה אל הקור ששרר בחוץ. מורי ורבי שמע אותי בסבלנות רבה, ולאחר מכן אמר לי – גבי, עבודת הרבנות אינה רק ללמוד הלכות מתוך הספרים. עבודת הרבנות היא ללוות חולים, ולסעוד את מי שקשה לו. להיות עם האנשים ברגעי השמחה שלהם אך להיות עמם גם ברגעים הקשים. יש להיטיב עם הבריות דווקא מתוך המקום של תורה.
ישנן באמתחתי דוגמאות רבות נוספות, אך לא אאריך בהן – גם את זה למדתי ממורי ורבי זצ"ל. אני מרגיש תודה עמוקה למורי ורבי על שזכיתי להיות תלמידו שנים רבות כל כך. הכותב בדמע, גבריאל גולדמן
