בדומה למרבית הציבור אין לי כלים מקצועיים לבחון את הביקורת על משה בר סימן טוב. בימים האחרונים אנחנו מוצפים בהטחות והאשמות קשות כלפי מנכ"ל משרד הבריאות, עד שקשה מאוד להבחין האם משהו מתוכן נאמר מתוך דאגה כנה או שהמתקפה מורכבת אך ורק מאינטרסים.
יחד עם זאת, לא צריך להיות פרופסור לרפואה כדי להבין שהביקורת של פרופסור עידית מטות אמש בראיון ב"פגוש את העיתונות" אצל רינה מצליח הייתה חריגה. מטות, מהנהלת מטה הקורונה בבית החולים איכילוב, הגיעה לאולפן חדשות 12 כדי להציג את האיש האמון על המערכה כמניפולטור חרדתי המטיל אימה על בתי החולים. המילים היו כה חריפות שלרגע הרגשתי נוכחת בישיבת בכירים הזוממים כיצד להפיל את המנכ"ל. זה חבל, כי מאחורי הגידופים גם עלתה מדבריה ביקורת חשובה שדורשת דיון מעמיק.
פרופ' מטות טוענת שהמציאות רחוקה מהתחזיות לפיהן בתי החולים יקרסו מרב חולים מונשמים, ולפיכך אין סיבה למנוע מהם חזרה לשגרה מלאה, הכוללת ביצוע ניתוחים שדחייתם עלולה לעלות במחיר חיי אדם. זו נקודת קריטית שמעלה שאלות חשובות על מדיניות בתי החולים בעת המשבר. אלא שדווקא האמירה המהותית שהעלתה נבלעה בתוך המנגינה הפרסונלית שבה נאמרו הדברים. ביקורת עניינית ונוקבת על המהלכים בהם נוקט האיש שמוביל את המערכה היא הכרחית, אבל לנמק את מניעיו כלא יותר מחרדה ובורות? זה כבר מוציא את העוקץ ומשאיר אותנו אך ורק עם מרירות אישית.
בהשתלחותה במנכ"ל משרד הבריאות המשיכה מטות את הקו שמלווה את היחסים בין הרופאים לבר סימן טוב עוד מתחילת כהונתו. לשאלתה של מצליח "למה הוא מגביל אתכם?", ענתה בפשטות: "האמת, חוסר ידע. אני תמיד אמרתי שמנכ"ל משרד הבריאות צריך להיות רופא מכהן". כאילו שאת ההחלטות שלו מקבל המנכ"ל ללא יועצים מתוך עולם הרפואה, כאילו שבמערכת השיקולים שלו אין השערות ומסקנות מקצועיות. יש רק בורות, פרנויה, ורודנות. זה האיש שמנהל אותנו במשבר הקריטי ביותר שידע עולם הרפואה. בטוחים שמשרד הבריאות הוא זה שזורע בנו פאניקה?
לאולפני החדשות יש נטייה להציג כל אדם עם התואר פרופסור כנטול אינטרסים, איש טהור שהצדק עימו. בעולם הזה אנשי המקצוע הם הטובים, ואנשי הציבור מונעים על ידי טובתם האישית. לכן מצליח לא העלתה בדעתה להקשות על הבכירה שלה ולשאול שאלה פשוטה: האם מאחורי הדאגה לשלום הציבור, ישנו גם רווח אישי? העיתונאי ברק רביד ציין בטוויטר את העובדה שלחזרה לשגרת הניתוחים יש גם משמעות כלכלית, כיוון שהמצב הנוכחי מוריד משמעותית את הכנסות בתי החולים. ההתעלמות מהמידע הזה לצד אמירותיה של פרופ' מטות, היא מעילה בתפקיד העיתונאי של צוות התוכנית.
מטות לא הסתפקה בהטלת רפש על בר-סימן טוב, אלא מיהרה להכריז כי "תם הטקס, דיי". כשהמשמעת הציבורית גם ככה רופפת, והאווירה ברחובות היא של סוף הסיפור – מדובר באמירה חסרת אחריות. דווקא מאותם פרופסורים בכירים, שמרגישים כי הידע והצדק עימם מצופה לשקול את המילים שלהם קצת יותר כובד ראש. הציבור מקשיב לכם, ומסיק מסקנות שיתכן שאפילו לא התכוונתם אליהם. כשהעולם קורס לתוך עצמו, ובניו יורק עוד ועוד אזרחים מצטרפים למעגל הקורבנות, האם זה לא מוקדם מדי להכריז בביטחון גמור על סיום המערכה?
כשמטות הגדירה את התנהלות בר סימן טוב כ-"גישה תבוסתנית", היא הזכירה לי לרגע מפקדים בכירים בצבא שמשוכנעים שבמחי יד ינצחו את האויב החדש. נדמה לי שרבים יסכימו שעדיף מדיניות מחמירה, אפילו חרדתית, מאשר יום כיפור נוסף.
