"למה איש החינוך הזה שיושב כאן צריך להיות כמו חבילת נייר טואלט שיוצאת למכרז?" – כך שאלה ח"כ שלי יחימוביץ' את נציגת הלשכה המשפטית של משרד החינוך, בדיון שהתקיים לאחרונה בוועדה לביקורת המדינה. איש החינוך שעליו דיברה יחימוביץ' היה אורי ליברטי, יו"ר התאגדות עובדי 'תוכנית קָרֵב' שהגיע לוועדה כדי לשתף את חבריה בחוויה הלא נעימה שהוא ואלפי חבריו עוברים בחודשים האחרונים.
כבר יותר מ־24 שנים ש'תוכנית קרב למעורבות בחינוך' מפעילה שיעורי העשרה במהלך יום הלימודים של תלמידי ישראל, לצד התוכנית הפורמלית. 3,200 עובדים מפעילים כ־2 מיליון שיעורי העשרה בשנה, ב־700 בתי ספר וב־2,300 גנים, ל־300 אלף ילדים מכל המגזרים.
הסיפור מתחיל בקרן שהקימו צ'ארלס ואנדראה ברונפמן. האגדה מספרת שיום אחד טיילו השניים בירושלים בשעת צהריים מוקדמת, והופתעו לפגוש תלמידים בדרכם הביתה. כשהבינו שהילדים סיימו את לימודיהם, החליטו בני הזוג להוסיף שיעורי העשרה כדי להאריך את יום הלימודים. מה שהחל כתוכנית פיילוט מבוססת־פילנתרופיה באזור ירושלים, הפך תוך כמה שנים לתוכנית ארצית במימון המדינה, הרשויות המקומיות וההורים.
התפיסה העומדת ביסוד התוכנית היא שהון תרבותי, כישורי חיים ולמידה חווייתית הם מצרך חיוני לילדים. ב'קרב' מאמינים שפעילויות ההעשרה שלהם מקדמות שוויון ומצמצמות פערים. מדריכי התוכנית מעבירים שיעורי העשרה באמנויות, טכנולוגיות מידע ורובוטיקה, חינוך לטבע וקיימות, ספורט, כישורי חשיבה ועוד. מחקרים שבחנו את התוכנית לאורך השנים מצאו שביעות רצון רבה מפעילויותיה בקרב התלמידים, הצוות החינוכי ואנשי הרשויות.
הבעיה היא שלמרות כל הדברים היפים שתוכנית קרב עושה, מבחינה משפטית היא מוגדרת כספקית שירותים למערכת החינוך. הרכזים והמדריכים בתוכנית אינם עובדי משרד החינוך אלא עובדי קבלן. לאחר שהקרן של בני הזוג ברונפמן הפסיקה את השתתפותה הפילנתרופית בשנת 2014, יצאה תוכנית קרב למכרז. החברה למתנ"סים ועמותת 'תפנית' זכו בו, ועובדי התוכנית החלו לקבל את שכרם מהחברה למתנ"סים. אלא שהם אינם עובדים קבועים בחברה למתנ"סים, אלא זמניים. חוק חובת המכרזים מחייב להוציא את הפעלת התוכנית למכרז מדי ארבע שנים, ובימים אלו עומד לצאת מכרז חדש לניהולה ולהפעלתה של התוכנית החל מספטמבר 2018. אף אחד לא מבטיח לעובדים הנוכחיים של תוכנית קרב שהמכרז הנוכחי יחייב גם את הזכיין החדש להעסיק אותם. כך מוצאים עצמם למעלה מ־3,000 עובדי התוכנית בחוסר ודאות גדול לגבי עתידם התעסוקתי.
דרוש אורך נשימה
אורי ליברטי עובד בתוכנית קרב כבר 12 שנים. בתפקידו הוא רכז יישובי, המנהל את התוכנית ב־25 בתי ספר בדרום. לפני שלוש שנים הוביל ליברטי מהלך של התאגדות עובדים ב'קרב' תחת ההסתדרות החדשה, ומאז הוא גם יו"ר ההתאגדות. ליברטי מספר שהיציאה למכרז מדי ארבע שנים פוגעת לא רק בביטחון התעסוקתי של העובדים, אלא גם בהתנהלות התוכנית. "אי אפשר לתכנן כך תהליכים ארוכי טווח, וככל שהמכרז מתקרב גוברות בארגון תחושות שיתוק. חילופי זכיין הם כמו תהליך פירוק והרכבה מחדש, ולא הגיוני שזה יתקיים בארגון חינוכי כמו שלנו בכל ארבע שנים".
ליברטי מוסיף שלא רק החשש מחילופי הזכיין פוגע בתוכנית, אלא גם המכרז עצמו. "בארגון נורמלי שינוי ארגוני נעשה באופן הדרגתי. בארגונים ממוכרזים, משרד החינוך יכול להנחית עלינו, בזדון או בשגגה, שינויים דרסטיים בכתב המכרז עצמו. זו הדרך הכי שגויה ולא רציונלית מבחינה ארגונית להובלת שינוי. המשרד יכול לכתוב במכרז שיותר לא נעבוד בגני ילדים, וכך אלף עובדים ילכו הביתה, או לבטל יחידות מסוימות בארגון. מכיוון שהמכרז חשאי, אנחנו לא יכולים לדעת מה הם זוממים".
השינוי שמבקש ליברטי להוביל הוא הבנה שחוק חובת המכרזים אינו מתאים לארגוני חינוך גדולים. "הכלי המכרזי, שכבר הפך לתנ"ך במדינה שלנו, הוא בעייתי. הוא טוב ומתאים בעיקר לתחום הרכש כמו אספקת ציוד משרדי, או לרכישת שירותי אבחון או קורסים. אנחנו לעומת זאת שייכים לארגון חינוכי, כך שהמפעיל הוא שמתחלף לנו במכרז מעל הראש, ואנחנו נידונים להיות מכודררים על מגרש המכרזים בכל ארבע שנים. אם החוק היה מכיר בכך שאף שהמפעיל מתחלף הוא לא יכול לפטר אותנו, המצב היה אחר. כרגע אם יהיה מפעיל חדש הוא אפילו לא יצטרך לפטר. מספיק שהוא לא יקלוט אותנו לאחר שיזכה במכרז".
אפשר להציע כמה פתרונות למציאות הארעית הזאת. פתרון אחד הוא לערוך מכרזים ארוכי טווח של שבע או עשר שנים, שיאפשרו לאנשי הארגון לבנות תהליכים לטווח ארוך. פתרון אחר שמציע ליברטי, הוא למצוא זרוע ביצועית שתקבל הרשאה קבועה להפעלת התוכנית – כשם שהחברה למתנ"סים קיבלה מהמדינה הרשאה קבועה להפעלת מתנ"סים. כך עובדי התוכנית יהפכו לעובדיה הקבועים של החברה. "לא אכפת לי להיות שייך לכל תאגיד עצמאי או לרשות ממשלתית, זו לא צריכה להיות דווקא החברה למתנ"סים. העיקר שגורם ציבורי יפעיל אותנו באופן קבוע כדי שנזכה ליציבות לטובת המשך השליחות החינוכית".
ממשרד החינוך נמסר: "תוכנית קרב היא תוכנית העשרה לתלמידים ולתלמידות, והיא מוצעת כתוכנית בחירה. אופי התוכנית משתנה בהתאם לצורכי המוסד החינוכי ועל פי בחירתו. את עובדי התוכנית מעסיקה החברה למתנ"סים המפעילה את התוכנית, והם מקבלים את שכרם בהתאם לדין ולכללי המכרז. המכרז שפרסם המשרד נכתב בהתאם לחוק חובת מכרזים, והעקרונות שבו תואמים לכל דין".
