חג פסח תש"ף הוא חריג ושונה: את ליל הסדר חגגנו בצמצום, רבים מבינינו פוטרו מעבודתם ולא יודעים כיצד יסגרו את החודש, ואנו תקועים בבית בלי יכולת לצאת ולהתאוורר. אמנם קשה לראות מתי תהיה חזרה לשגרה מלאה, אבל בסופו של דבר במדינת ישראל עוברים את משבר הקורונה בצורה חלקה. איני מתעלם חלילה ממספר המתים שהולך וגדל, כמות החולים והמצב הכלכלי הקשה, אך אם נשווה עצמנו למדינות מערביות רבות – מצבנו מצוין. יותר מכך, מסתמן שאנחנו בדרך יציאה מהסגר כללי, משהו שהוא בגדר חלום במדינות רבות.
בימים אלה חשוב מאוד להסתכל על המתרחש בקהילות היהודיות ברחבי העולם. אצלם יש באופן עקבי יותר מתים מאשר שיעורם באוכלוסייה. רק בחודש האחרון נרשמו אלפי נפטרים כתוצאה מהקורונה. באירופה בלבד אנחנו מדברים על יותר מ-400 נפטרים יהודים, ואילו בארה"ב, במיוחד באזורים של הקהילות החרדיות, המצב קשה בהרבה – מאות רבות של נפטרים מדי שבוע – והגל הגדול טרם הסתיים.
המציאות הקשה הזו מובילה לכך שכאשר אנו נחזור ל"שגרה", והמדינה תפעל לשיקום המשבר הכלכלי, אצל קהילות יהודיות רבות, גם הגדולות שבהן, המצב יהיה קטטוני, הן לא תוכלנה לפעול. למשל בארה"ב, שבה הקהילה היהודית הגדולה מחוץ לישראל, עם משאבים רבים ותשתית קהילתית עצומה, המשבר הכלכלי-חברתי-רפואי הזה גורם לקריסה של ממש של מוסדות יהודיים: מרכזים יהודיים נאלצו לפטר את כל או רוב עובדיהם, ארגוני סעד יהודיים מתקרבים ליום שלא יוכלו לספק את צרכיהם של נזקקים וחלשים ומוסדות החינוך של הקהילה – נמצאים בסכנה קיומית של ממש.
אז נכון, אותם יהודים משלמים מיסים ואמורים לקבל את כל צרכיהם מהמדינה שבה הם חיים, אך הרובד הנוסף – היהודי – לא יוכל להגיע רק מהממשל. בתי הכנסת, מוסדות החינוך וארגוני הסעד היהודיים ממומנים לרוב על ידי תורמים פרטיים או על ידי חברי הקהילה. במצב שבו אין לאנשים כסף כדי לשלם על שכר דירה; הם לא יוכלו לתת מס לבית הכנסת או לקהילה, ובטח לא לשלם סכומי עתק על חינוך יהודי.
בקבוצת ראות, קבוצת השפעה ואסטרטגיה ישראלית שמפעילה גם מכון מחקר, פרסמו לאחרונה נייר עמדה המנסה להציף את המצב בקהילות היהודיות סביב משבר הקורונה. בנייר העמדה נכתב כי "מגיפת הקורונה משבשת דרמטית את חיי הקהילות היהודיות מסביב לעולם, ועומדת לשנות את סדרי העדיפויות, הערכים ודפוסי ההתנהלות שלהן". בראות מפרטים: "פרט למכה הכלכלית הקשה, המשבר עלול לפגוע גם בהון הפוליטי והחברתי של קהילות וביכולתן לקדם את האינטרסים שלהן; בתחושת ה'עמיות היהודית' )התודעה של שייכות קולקטיב יהודי (ובקשר של קהילות לישראל; בעקבות הקורונה נוצר היום גם גל של אנטישמיות חדש איתו מתמודדות הקהילות".
במצב הנוכחי, שהינו ללא ספק קשה בקרב כל אוכלוסיות העולם המערבי, נדרש מכולנו להיות יצירתיים ו"להמציא עצמנו מחדש". אך בקרב הקהילות היהודיות, בטח הקטנות שבהן, ההשלכות על המציאות היהודית-קהילתית צפויות להיות כה דרמטיות, שסביר שחלק מהן לא יצליחו להתקיים בעוד מספר חודשים. מחנות הקיץ היהודיים, אולי האלמנט החינוכי המשמעותי ביותר בקרב הצעירים היהודיים בעולם – ככל הנראה לא ייפתחו השנה. מעבר לכך שרבים מהם ייסגרו, כיוון שלא יוכלו להתמודד עם החובות שייווצרו – מדובר בחינוך יהודי שהצעירים לא יקבלו. גם בתי ספר רבים לא יודעים כיצד יוכלו להמשיך כפי שפעלו עד כה בעקבות המצב. ובארץ כמו ארה"ב, שם ארגוני הסעד היהודיים הפכו לעוגן עבור אוכלוסיות מוחלשות – קבוצות עצומות צפויות להיוותר ללא מזון, סיוע רפואי ונפשי.
האם יש לנו מה לעשות בנדון? בעיניי כן. במסמך של קבוצת ראות השכילו לנסח זאת בצורה הכי נכונה ורגישה: "מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי כולו צריכה לבחון את האפשרות לסייע לקהילות יהודיות ברחבי העולם בהתמודדות עם משבר הקורונה. כצעד ראשון, יש להקשיב לצרכיו ודאגותיו של העולם היהודי ולייצר דיאלוג, על מנת להבין טוב יותר אלו משאבים חסרים וכיצד ישראל ומוסדותיה יכולים לסייע. עזרה זו תביא לידי ביטוי את מחויבותה של ישראל לתפקידה כמדינת הלאום של העם היהודי" .
לא הכול בידיים שלנו, ואת רוב העבודה צריכים לעשות בשטח. אבל אולי, רק אולי, גם לנו יש כאן תפקיד משמעותי. לא ניתן לפטור זאת ברק ש"יעלו לארץ", צריך להשקיע מחשבה אמיתית כיצד אנחנו כאן בישראל יכולים לתת כתף. הם היו שם בשבילנו, הפעם אנחנו צריכים להיות שם בשבילם.
