שבת דף כז ע"א
לא פעם ולא פעמיים בגמרא מתנגשת דעה אחת הנאמרת בשם "תנא דבי רבי ישמעאל" עם דעה אחרת של "תנא דבי רבי ישמעאל" באותו עניין. אז מה עושים כשיש מחלוקת בין שני אזכורי תנא מבית מדרשו של רבי ישמעאל? אחת מהשתיים: או שמיישבים את שתי הדעות כך שלא תהיה מחלוקת ביניהן, או שקובעים שמדובר במחלוקת בין שני תנאים שונים מאותו בית מדרש. קורה.
במסכת שבת דף כז ע"א אנחנו מתגלגלים מענייני חומר פתיל הנרות לסוגיית שעטנז, שם נתקלים בהתנגשות כמו זו שהוזכרה לעיל. אביי טוען שאכן מדובר בשני תנאים שונים מאותו בית מדרש החלוקים ביניהם, בעוד רבא מנסה ליישב את המחלוקת ולטעון שאין צורך לראות כאן סתירה. רק שהדברים לא מסתדרים כל כך בקלות. מתברר שהדעות המסועפות לא תואמות את דעת רבא במקום אחר, ולא ייתכן שזו טענתו. כאן אומרת הגמרא שיש שתי אפשרויות: או שרבא חזר בו מדעתו הקודמת, או שהדברים נאמרו בכלל על ידי תלמידו המובהק, רב פפא, ונרשמו על שם רבא.
אפשר היה לדון על המשמעות של העברת סבך המחלוקת מרב לתלמידו, להתעכב על השאלה האם יש בזה עלבון לתלמיד או דווקא מחמאה. אלא שהסוגיה העוקבת, זו שבאה מיד אחרי כן, מדברת על בעיה דומה, ונגמרת בצורה שונה לחלוטין. גם בה יש התנגשות בין ייחוס הלכתי אחד לרב פפא שמופרך בטענה שאין בו היגיון. רק ששם קובעת הגמרא כי מדובר ב"בדותא". ופרשנים מסבירים שמדובר בהבנה שגויה של דברי רב פפא, ואפילו אמירה עצמאית של אמורא בשם רב פפא, שלא נאמרה על ידו מעולם.
קשה להתעלם מהפער הברור בין הלשון המעודנת הננקטת כלפי רב פפא כשהוא חולק על רבא, לבין טענת הבדותא הבוטה יותר. לכאורה יש כאן שני מקרים זהים: הלכה שנאמרת בשם גדול תורה, ולכאורה נאמרה בעצם על ידי תלמידו. אז איך קרה שהאחד זוכה שדעתו תיקרא בשם רבו, והאחר אפילו לא מוזכר בשמו שלו? מדוע האחד זוכה למקום של כבוד בעוד האחר מואשם בבדותא?
אם להתייחס לעניינה של סוגיה בלי לרדת לעומקה המפותל, נבהיר כי במקרה הראשון, הקושי מצוי בסתירה בין שתי אמירות של רבא. במקרה השני הבעיה היא שנטענת טענה על דבר שהוא פשוט, שכן הוא כבר כתוב בתורה. ולא ייתכן שחכם מלומד יראה בו חידוש. וזה ההבדל העצום בין שני המקרים.
נראה שבמהות ההבדל נוגע לסוגיית שימוש תלמידי חכמים. שימוש כזה נועד בראש ובראשונה לצורך למידה בלתי אמצעית מאורחות חייו של החכם ולימוד מהם. אתה קרוב אליו, שומע אותו, לומד תורה מפיו, וגם רואה כיצד הדברים מתבצעים הלכה למעשה. ממילא אתה מכיר את הראש התלמודי של רבך, את גישתו ואת דרך החשיבה שלו. אתה עשוי להגיע למסקנה שונה ממנו, אבל קשה להניח שתטעה בהבנתו לגמרי או שתצטט ממנו דבר שלא אמר.
החשוד בבדותא למעשה דילג על כל אלה. לו היה משמש את רב פפא כפי שרב פפא שימש את רבא, לא היה יכול להגיע לטעות מעין זו. בוודאי שלא היה מפספס את העובדה שהדברים שאמר בשם רבו אינם חידוש אלא הם פשט התורה. רב פפא לומד מרבו בנאמנות עד כדי שהוא כבר הופך לעצמאי ובעל דעה משלו, והיותו תלמיד מובהק של רבו מכבדת את רבא גם כשדעתו אחרת לכאורה ואפילו אם דעתו שגויה. החכם האנונימי, ולעומת זאת, זה שציטט את רב פפא, עשה את ההפך הגמור: הוא דיבר בשם רבו מבלי שלמד היטב את דבריו במקרה הטוב או שבדה את דבריו במקרה הפחות טוב. וחומרת המעשה גדולה עד כדי בוז, עד כדי שהיא מוחקת את שמו מהסוגיה כולה.
