כשאבישי ואחותי הקטנה תהילה התארסו, קורונה הייתה משהו שרק צרכני חדשות חוץ מכורים שמעו עליו. להם, וגם לנו בני המשפחה, לא היה שמץ של מושג שהחתונה שלהם תהיה כל כך מיוחדת ובלתי נשכחת. השבועות חלפו וההכנות נמשכו כסדרן. גם בתחילת השבוע שעבר, כשכל אזרח ישראלי הבין שמשבר הקורונה רציני מאוד, עוד לא חשבנו שיש קשר בין האירוע הגדול הזה ובין החתונה של תהילה ואבישי. מקסימום, כמה אורחים מבוגרים יותר או חולים יוותרו על השתתפות. לא יותר.
אבישי הוא חייל צעיר בחטיבת גבעתי. ביום חמישי שעבר הוא היה אמור לסיים את מסע הכומתה ולקבל אותה בטקס חגיגי ורב רושם עם ההורים ובני המשפחה. עכשיו זה נשמע כמו פרה היסטוריה, אבל לילה קודם, במוצאי שושן פורים, התפרסמה ההגבלה על התכנסויות של למעלה ממאה בני אדם. לפני כן כבר היו הגבלות על אירועים של אלפיים בני אדם, אבל עם פרסום ההגבלה על אירועים עם למעלה ממאה בני אדם התבטל טקס קבלת הכומתה, ואז היה גם ברור שהחתונה תהיה משהו אחר. עדיין קיווינו שיהיה אפשר לקיים אותה במקום המיועד לכך מראש, רמת־רחל. מהר מאוד התחילו התכנונים איך להתמודד עם ההגבלה החדשה: כיצד לחלק את המוזמנים לקבוצות, איך להפחית בחצי בערך את מספר המשתתפים, מי חייב להיות ועל מי אפשר לוותר בלית ברירה. אבל זו, כך התברר בדיעבד, הייתה עדיין אשליה מתוקה.
מיד עם צאת השבת, אבישי, שיצא ל"שבת חתן" עם משפחה וחברים, הבין שהסיפור שונה לגמרי. זה התחיל בשמועות, ובשעה 21:00, כאשר ראש הממשלה נתניהו נשא נאום לאומה, ההגבלות על התכנסויות של למעלה מעשרה בני אדם הפכו לרשמיות. בלחץ רב הוא ניסה להתקשר לתהילה, אבל היא לא הייתה זמינה. חגגה עם חברות. בשעת לילה מאוחרת, כאשר הם סוף־סוף תקשרו, היה ברור שחתונה באולם לא תהיה: במקום התוכניות המקוריות החתונה תתקיים במעמד מצומצם מאוד ביישוב בית־אל, שתהילה גרה בו ואבישי לומד בו, ובו הם מתכננים לקבוע את ביתם.
ביום ראשון המשפחות נשאו ונתנו על האופן המצומצם שבו תתרחש החתונה, אך הדרמה הגדולה באמת התחילה ביום שני בבוקר. אז החלו לצוץ השמועות על הכרזה צפויה על סגר (שלבסוף התממשה באופן חלקי) עוד באותו ערב. בעשר בבוקר התחילו הטלפונים, כשאבישי עצמו עדיין בצבא ואמור להשתחרר הביתה רק כמה שעות מאוחר יותר, לקראת החתונה ביום רביעי.
בצהריים נפלה ההחלטה: החתונה של אחותי ושל אבישי הוקדמה לאותו ערב. המשימה נראתה מטורפת, אבל כל מי שיכול נתן יד ולאחר שבע וחצי שעות קם הדבר ונהיה
בעוד אבישי עושה מאמצים להשתחרר לביתו כמה שיותר מוקדם, החלו הטלפונים בניסיון להחליט האם כדאי והאם אפשר להקדים את החתונה. אבישי הצליח להגיע לקצין, והסביר לו שלא מדובר בחתונה בעוד יומיים אלא כנראה בחתונה ממש באותו ערב. לוח הזמנים השתנה. שני חברים הגיעו במכונית לבסיס לאסוף אותו, כדי שלא ייסע בתחבורה הציבורית ואולי ייחשף חלילה למישהו שנדבק בנגיף. בינתיים נמשכו השיחות, וב־12 בצהריים נפלה ההחלטה: החתונה הוקדמה, ומועד החופה נקבע לאותו ערב ב־20:00. שמונה שעות של היערכות בלבד.
בשלב הזה התגייסו כל בני המשפחה וכמה חברים למשימה, להפיק חתונה צנועה מצומצמת בתוך זמן קצרצר כל כך. למצוא מאפרת, צלם, וגם מישהו שינגן. להקים חופה מאולתרת, להציב כיסא כלה, לקשט את כל הסביבה, לדאוג לאוכל למעט המוזמנים שיאכלו בשתי משמרות את סעודת המצווה, וגם לנשנושים לחברים ולחברות שירקדו, בשני מתחמים נפרדים. המשימה נראתה מטורפת, אבל כל מי שיכול נתן יד, ולאחר שבע וחצי שעות קם הדבר ונהיה. חתונה כדת וכדין, יפה ומרגשת, גם אם מאוד מאוד מצומצמת. הרב זלמן מלמד, ראש הישיבה שהחתן לומד בה, מזג את היין לכמה כוסות נפרדות, אבל החתן שבר רק כוס אחת.
קשה לתאר כמה מרגשת יכולה להיות חתונה כזו, למרות מיעוט המוזמנים (היו כמה סבבים קטנים) והתחושות הלא פשוטות. גם יומיים אחרי החתונה המרגשת, ולמרות ששבוע "שבע ברכות" תקני אין להם, אבישי ותהילה עדיין מדברים נרגשות על האירוע המיוחד, הבלתי נתפס כמעט. האם חתונות מעוטות משתתפים בחצרות בתים ובמדשאות ציבוריות הן הטרנד הבא? סביר שלאחר תום משבר הקורונה נחזור לאולמות ולאירועים ההמוניים. ואף על פי כן, אין ספק שחתונת הקורונה הזו, ומן הסתם גם שאר החתונות מעוטות המשתתפים שנערכו השבוע, תהיה באמת בלתי נשכחת.
האמת על הוועדה המסדרת
באמצע השבוע, כאילו אין משבר קורונה בסביבה, פתחה להקת "קץ הדמוקרטיה" בסבב הופעות אינטנסיבי במיוחד. זאת בטענה שהליכוד מונע את הקמת הוועדה המסדרת של הכנסת, וממילא איננו מאפשר לכנסת להתחיל לפעול ולפקח על פעולות הממשלה בנוגע למשבר הקורונה. כאשר ברקע תלויה ועומדת החלטת הממשלה להפעיל טכנולוגיה של שב"כ במטרה לאתר נדבקים אפשריים בקורונה, הטענה הזו נשמעה הגיונית. עד שהתברר שלא דובים ולא יער.
מי שמכיר קצת את אופן פעולת הכנסת יודע שיש כללים להרכבה של הוועדה המסדרת. הראשון שבהם הוא הרכבה על פי מפתח סיעתי, ללא התחשבות בשאלות של קואליציה ואופוזיציה, פשוט מפני שעדיין אין בשלב הזה קואליציה ואופוזיציה. השאלה שעמדה אפוא על הפרק הייתה באיזה אופן יופעל המפתח הסיעתי, והאם הוא ייקבע כך שבוועדה המסדרת יהיה רוב לקואליציית הממליצים על גנץ, או בשמה המדויק יותר, קואליציית "רק לא ביבי". כדי שהמפתח הסיעתי יאפשר את הבאת היתרון הזה לידי ביטוי, הייתה צריכה הוועדה המסדרת למנות לפחות 17 חברי כנסת. אבל בליכוד הזכירו שלנוכח המצב לא הגיוני שוועדה בכנסת תמנה יותר מעשרה חברים.
אז למה בעצם דחוף כל כך לכחול לבן שהוועדה המסדרת לא תהיה שוויונית, אלא תביא לידי ביטוי את היתרון הקטן של קואליציית מתנגדי נתניהו? הרי אם גנץ יצליח להרכיב ממשלה, הקואליציה שלו ממילא תזכה לרוב בוועדות הכנסת. התשובה פשוטה: לגנץ אין קואליציה ולא תהיה. הוא יודע היטב שאם לא יקרה איזה נס, בעוד שלושה שבועות יפוג המנדט שקיבל להרכבת הממשלה. הנושא היחיד שסביבו מאוחדים 61 חברי הכנסת שהמליצו עליו הוא השאיפה להדיח את נתניהו מראשות הממשלה. זאת ולא אחרת.
בכחול לבן בסך הכול מעוניינים לנצל את שלושת השבועות שייוותרו להם, מהקמת הוועדה המסדרת ועד להחזרת המנדט לנשיא, לאתגר אחד: העברת החוק להדחת נתניהו שכבר הונח על שולחן הכנסת. כדי שמהלך הבזק הזה יצליח, זקוקים בכחול לבן לשליטה מלאה בוועדה המסדרת ולהחלפה של יו"ר הכנסת. אשר על כן כל מאמציהם מרוכזים כרגע בשתי המטרות הללו, וממש לא בפיקוח פרלמנטרי על פעילות הממשלה במשבר הקורונה. זה לא מעניין אותם בכלל.
המצב האבסורדי שנוצר הוא כדלקמן: ראש הממשלה ושריו עסוקים עד מעל הראש במשבר הקורונה ובניסיון להתמודד איתו בלי לרסק את המשק ובלי שאזרחי ישראל יצאו מדעתם. באותו זמן בדיוק ראשי כחול לבן לא עסוקים בסיוע לממשלה להתמודדות עם המשבר והקמת ממשלת חירום, אלא בניסיון להדיח ראש ממשלה באמצע מלחמה, ממש כך.
במקום זעקות על קץ הדמוקרטיה, חייבת לקום זעקה ציבורית ממשית על הצורך להקים מיד ממשלת חירום שתוכל לנהל באחריות את משבר הקורונה. זאת תהיה ממשלת חירום, לא אחדות, שתעסוק רק במשבר ותתפרק עם סיומו. לאחריה יהיה אפשר להסכים על אחדות, או לחלופין להמשיך בתרגילים להדחת נתניהו. מה שיבחרו בכחול לבן.
