דילמת המנהיג: איך פותרים את המשוואה הפוליטית?

ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז השבוע מלחמה. במסיבת עיתונאים מיוחדת במוצאי השבת אמר נתניהו כי מדינת ישראל נמצאת ב"קרב על הבריאות של הציבור ובקרב על החיים. באיטליה כבר יש יותר מאלף מתים. אנחנו עדיין בעיצומו של משבר בינלאומי, הקרב הוא קודם כול על החיים ועל בריאות הציבור. אנחנו במלחמה עם אויב בלתי נראה. כדי לנצח אותו, זה תלוי בצעדים של כל אחד ואחד מכם".

מדינת ישראל – כמו העולם כולו – נמצאת במשבר מורכב לנוכח ההתמודדות עם מגפת הקורונה, ואין ספק שטוב שמי שמוביל את ההתמודדות לפי שעה הוא אדם עם יכולות מוכחות, ניסיון מנהיגותי עשיר, הבנה מדינית וכלכלית, ובעל קשרים עם רבים מראשי המדינות – דבר חיוני בתקופה כזו.

וינסטון צ'רצ'יל נחשב למנהיג ענק שהוביל את בריטניה לניצחון במלחמת העולם השנייה. שמו נחקק בהיסטוריה של האנושות כמי שעמד בגבורה בשעות הקשות של דנקרק, ובסופו של דבר הצליח למגר את הנאצים. אך בבחירות הכלליות שהתקיימו ביולי 1945, חודשיים לאחר המלחמה, הודח צ'רצ'יל, שעמד בראש המפלגה השמרנית. קלמנט אטלי, מנהיג הלייבור, זכה לניצחון סוחף, הקים ממשלה ועמד בראש בריטניה בשנים הקריטיות בדרך להקמת מדינת ישראל, כולל תש"ח. תוצאות הבחירות ההן הכו בתדהמה רבים שציפו שצ'רצ'יל, שנישא על כנפי ההצלחה במלחמה, "ייקח את הבחירות בהליכה".

עוד לא ברור איך תסתיים המלחמה שמנהלת כרגע מדינת ישראל – בהנהגתו של נתניהו – באויב הבלתי נראה. אבל יש תובנות שברורות כבר כעת. הראשונה, יש רוב ברור לימין בעם ישראל. אם נפלח את המפלגות לפי העמדות שהציגו, נראה שמעבר לגוש הימין הבסיסי שמונה 58 מנדטים, גם יעלון וארבעה חברי סיעתו תל"ם הם אנשי ימין. גם אביגדור ליברמן ועוד שישה ח"כים ממפלגת ישראל ביתנו הם בימין. וזה בלי לדבר על חלקים נוספים בכחול לבן ועל אורלי לוי־אבקסיס. כלומר, בכנסת ה־23 ישנם לכל הפחות שבעים חברי כנסת בצד הימני של המפה.

השנייה – כאן מדינה דמוקרטית. גם אם אני אישית מעריץ את נתניהו, התברר בבחירות האחרונות שקצת יותר ממחצית העם אינו מסכים איתי ולא רוצה בו כראש ממשלה.

כן, אם שואלים אותי, אני סבור שבנימין נתניהו היה ועודנו ראש ממשלה מצוין. הוא המנהיג הגדול ביותר מאז דוד בן־גוריון. קשה להפריז במה שנתניהו עשה למען המדינה. ללא ספק ישראל של שנת 2020 איננה אותה המדינה שהייתה לפניו. הוא קידם אותנו שנות דור מבחינה כלכלית ומדינית. הוא יודע לדבר עם מנהיגים, עם וושינגטון מצד אחד ועם מוסקבה מצד שני, יודע להלך בין אינטרסים, יוצר בריתות וקשרים עם מדינות רבות ושם אותנו על המפה. בדברי הימים של מדינת ישראל הוא ייזכר כמנהיג ענק. בתקופתו המדינה שגשגה, כלכלית וביטחונית. אנחנו חזקים מאי פעם ולכן זוכים לשקט יחסי, בוודאי לעומת מה שקורה באזור, למשטרים הנופלים והרעועים שבמדינות מסביב.

אבל מתברר שאני במיעוט. לא בהרבה, אך בכל זאת במיעוט. צריך לקבל זאת ולהפנים את העובדות: רוב בוחרי ישראל, כולל הערבים, הצביעו נגד נתניהו. הערבים הם חלק ממדינת ישראל, אזרחים שווי זכויות. אלה חוקי המשחק הדמוקרטיים, ובצדק. יש לערבים זכות בחירה, ויחד איתם – יש רוב שתומך בהחלפת נתניהו. רוב קטן, אך בכל זאת רוב.

מעבר לעניין האישי

אם כן, מה עושים עם הפלונטר הזה, כאשר מצד אחד העם בחר בימין, ומצד שני, משום שלא אוהבים את נתניהו, מציעים להקים ממשלה שתישען על השמאל הקיצוני ואף על הערבים?

התשובה ברורה. לצערי הרב, על נתניהו לרדת מהבמה ולאפשר למישהו אחר בימין לקחת את המושכות. רצון העם הוא שתקום ממשלת ימין, ורק כך זה יתאפשר. לא ממשלת אחדות, לא רוטציות. ממשלת ימין אמיתית, שתוכל להוביל מהלכים משמעותיים בדרך ציונית מובהקת. עכשיו.

ממשלת אחדות תהיה לרועץ. גם רעיון הרוטציה פסול בעיניי, משום שגם בתקופה שבה הימין בשלטון הוא צריך לקבל את הסכמת השמאל לכל החלטה. למשל, בכחול לבן אמרו בתגובה להצעת טראמפ שיחכו לאישור האיחוד האירופי. מישהו באמת מאמין שהאירופים ייתנו את ברכת הדרך לתוכנית המאה? איזו מין אמירה זו?

אנו צריכים ממשלה חזקה שיכולה להניע תהליכים, שיודעת ללכת קדימה. להכריז ריבונות, להחיל את החוק הישראלי בחלקים של יו"ש. ממשלת אחדות תהיה ממשלת הססנות, עם ויכוחים בלתי נגמרים. לא ממשלה של עשייה, לא ממשלה שיודעת לנצל את חלון ההזדמנויות הנדיר הנוכחי שבו בבית הלבן יושב הממשל האוהד ביותר למדינת ישראל מאז ומעולם.

נכון, אני חושב שהטענות נגד נתניהו אינן מוצדקות. ההאשמות הפליליות נגדו הן השתלטות פסולה של מערכת המשפט על המערכת הפוליטית. אנחנו "מבזבזים" את הממשל הכי אוהד שהיה לנו אי פעם בארה"ב על שמפניה וסיגרים ועל הרצון של נתניהו לקבל תקשורת טובה. לי נראה שההאשמות הללו הן אבסורדיות, בוודאי כשעל כף המאזניים עומדים דברים גדולים. ראש המדינה הגדול ביותר שהיה לעם ישראל היה דוד המלך, שגם אם חז"ל אומרים שלא חטא, אין חולק שלא היה טלית שכולה תכלת.

אינני יודע אם נתניהו אשם או לא, ואם יצא מבית המשפט חייב או זכאי. אבל לא ייתכן ששוב ושוב מערכות הבחירות עוסקות רק בעניין אישי – בעד נתניהו או נגדו. יש דברים משמעותיים יותר העומדים על הפרק מאישיותו של המנהיג, גדול ככל שיהיה. הבחירות צריכות להיות על הדרך שבה המדינה הולכת. והימין – בכל אחת משלוש מערכות הבחירות האחרונות – זכה לרוב מובהק. תקום ממשלת ימין, על מלא, עכשיו. לצערי, בלי נתניהו.