המון דברים שוברי לב מתרחשים עכשיו סביבנו. אני מדברת כמובן על ההשמנה המשוגעת של כל בני הבית, שהלוא השילוב בין בידוד, קניות מוגזמות והצורך הקמאי לחסל את מלאי החמץ עד לפסח הביא את כולנו למצב של בולענים בים המלח. אני מדברת גם על הילדים הבוהים מעבר לחלון בחתולים המשחקים יחדיו ומשתוללים כשכל מה שיש לי להגיד זה "לא! לגעת!! בחלון!!!"
אני מדברת על המתח הנפשי הבלתי פוסק בשאלה האם יהיה ליל הסדר או לא יהיה ליל הסדר. אני מדברת על המורות שגילו שאיש מהילדים לא נכנס לשום לימוד וירטואלי שלהן, ושלמעשה לאף הורה גם לא אכפת.
יותר מכל אלו, ליבי נשבר נוכח האירועים שבוטלו: חגיגות בר ובנות המצווה, ומעל כולם ביטולי החתונות. אבל אני, עוד לא יצאתי מאדר אני, ואני באה לעשות פה נהפוכו ולהסביר לכם הזוגות המתוקים – גם אם דחיתם או התחתנתם בכניסה ל"אושר עד", כי זה חוסך לכם את אחד העדים (הבנתם? כי אושר *עד*? סטגדיש) – שיש לא מעט יתרונות בלא־להתחתן בימים אלו:
1. תזמון. תקשיבו, זה בכלל לא קשור לקורונה. להתחתן במרץ זה נורא. זה קר מדי בשביל חתונה בחוץ ומזיע מדי בשביל חתונה בפנים. את גולשת באובססיביות באתרי מזג אוויר ומה שלא תקראי שם, דעי בוודאות שירד עלייך גשם ותיהרס לך התסרוקת. כמו כן, יש עניין אחרי פורים. הבחורים עדיין שיכורים מפורים והבחורות כבר סחיות על ניקיונות פסח. לא כיף!
2. אאוטפיט. שוב, בלי קשר לקורונה, קר מדי בשביל שרוול קצר וחם מדי בשביל מחוך חונק עד שלא עובר לך החמצן למוח. וכעת עם קשר לקורונה: מה נעשה עם העניבה ההו־כה־מגניבה שהחברים הסתומים של בעלך הזמינו לו מסין – קרי חולה מספר 770? ויותר מכול, לכי תמצאי מסכה שמתאימה לשמלת כלה, אלא אם כן החלטת לעטר את השמלה בסרט ירוק בית־חולים.
3. ההכנות לפני החתונה. מפאת קדושת הגיליון, לא ארצה להרחיב. רק אזכיר שאת מקווה הגברים סגרו, איזה כיף. ולשמור 14 נקיים לפני טבילה באלכוג'ל נשמע קצת מוגזם. למעשה, כשחושבים על זה, בגלל ההגבלות, החתונה
היא בעצמה גם חדר הייחוד, וזה קצת מאבד מהפואנטה.
4. סידור מקומות. זה סיוט – אבל זה נכון תמיד.
5. חופה. ראשית, מי ירצה להחזיק לך את החופה? שנית, זה יהיה ממש ארוך מדי להתחיל לפרט בחופה מה היה המסלול של כל אורח ב־14 הימים האחרונים. כמו כן, לך תבטיח משהו בכתובה כשלכולנו נשארו שבועיים לחיות. והכי מוזר: ממרחק שני מטרים, הדרך היחידה להשחיל את הטבעת תהיה בתנועה של זריקת פריזבי לכיוון הכלה.
6. ריקודים. אין מה לדבר, לא תוכלי להזמין להקה טובה – כי הם בעצמם כינוס לא חיוני. אז הם ישלחו נציג, והוא לרוב ייראה כמו הקוף הזה עם המצילתיים מקדימה, תוף מאחור, פעמונים על הקרסול וטובה במקום פאוץ'. הוא שר, הוא רוקד, הוא מנגן ואם ממש תרצו הוא גם הצלם. בקיצור, שמח זה לא.
7. תפריט. אפילו אם הצלחתם לממן בשר משובח, יין יוקרתי בכל שולחן ותזמורת אקסקלוסיבית, למי יש כסף לדאוג שיהיה נייר טואלט בכל תא שירותים? בימינו זה ממש ניקור עיניים. כמו כן, רוב הסיכויים שהאורחים, במקום לאכול ולהחמיא, יעסקו פה בלארוז ולהחביא, וכך בחיבוק הפרידה מהאורחים שמתנצלים אבל הם חייבים לעוף תמצאי את עצמך מתחבקת עם אחד הקינוחים.
8. משפחה. בואו נודה, תמיד המשפחות מאכזבות, ולמרות שאתם תמיד הזוג שמכין קליפים מושקעים, הם שלחו שני אחיינים להקריא שיר מהדף תוך כדי חיטוט באף. אבל הפעם יש להם תירוץ. אי אפשר היה להיפגש מחשש להידבקות.
9. בר. אתם חייבים להודות, בר אלכוג'לים אקטיבי נשמע פחות מגניב.
10. הצ'קים. המחשבה על כניסה לבידוד עם חמותך קשה מספיק, וחתונה בזמן מיתון במשק זו חתונה עם מיתון בצ'קים. ומבחינתי אם לא בשביל הכסף באנו, עדיף כבר להתחתן ב"אושר עד".
המלצה שלי? להתחתן במעלית, כי אין שם עשרה איש, אבל נמצא שם חנן בן־ארי ואז זה פשוט מושלם.
