ביטוי ידוע באנגלית אומר: Mistakes were made. זהו כלי רטורי המשמש את הדובר להתחמק מאחריות: טעויות נעשו, אבל אני לא אומר במפורש שאני עשיתי אותן.
בתרחישי מגפה, צריך לקבל את העובדה שטעויות נעשו, וטעויות גם ייעשו. חלק מהטעויות יהיו תגובת חסר, שתגרום להתפרצות קטלנית; חלק מהטעויות יהיו תגובת יתר, שתפגע בכלכלה ותסכן את השפיות הנפשית ואת החוסן הלאומי. אבל טעויות נעשו וייעשו, משום שבמגפה מוכרחים עלינו להיות מהירים יותר מהנגיף. כדי להקדים אותו, אנחנו צריכים לפעול באופן שונה מאוד מהרגיל.
הטעות הראשונה קרתה בסין, שלא בלמה את ההתפרצות הראשונית של הנגיף, וטעויות נוספות נעשו באיטליה, בהתעלמות מוחלטת מהמגפה, ובארה"ב, בכך שחייבו שימוש בערכת בדיקה תקולה. גם אצלנו נעשו טעויות. במהלך מגפה, טעויות קורות מכל מיני סיבות.
הטעויות קרו כי אנשים לא יודעים לחשוב באופן אקספוננציאלי – הם לא מבינים באופן אינטואיטיבי ש-10 חולים היום שהופכים ל-100 בעוד שבוע לא יהפכו ל-190 בעוד שבועיים, אלא ל-1,000. אחרי שלושה שבועות נוספים, אם לא ייעשה כלום כדי לעצור את הגידול, הם יהפכו ל-1,000,000.
והטעויות קרו גם בגלל תקופת הדגירה ובגלל המחלה הא-סימפטומטית. שתי התופעות האלה, שפירושן שאנשים שנדבקו בנגיף אינם מתגלים מיד, אלא רק כעבור שבוע או שבועיים או שלושה, גרמו לכך שאנחנו רואים את תוצאות הפעולות שלנו רק שבוע ושבועיים ושלושה אחרי שאנחנו עושים אותן. רק כשאנחנו רואים את התוצאות אנחנו מגיבים – אבל אז כבר מאוחר מדי, כי התגובה שלנו היא לתוצאה לשעבר, בעוד מה שאנחנו עושים היום ישפיע על השבוע והשבועיים והשלושה הבאים.
והטעויות האלה גם נעשו בגלל הציבור, שמוכן לפעול רק לפי מה שרואות עיניו, ואם הוא לא רואה מצב חירום מולו ממש – הוא מסרב לקבל גזרות קשות. החלטות תמיד יתעכבו, בגלל הרצון לעמוד בציפיות הציבור.
והטעויות האלה נעשו גם בידי הציבור, שאינו מבין היטב את המצב ומוכן לעשות מעשים שבדיעבד מתברר שהם מסוכנים מאוד. לטוס לחו"ל בזמן שמתחוללת מגפה עולמית; לצאת לשלוש מסיבות פורים לפחות בזמן שיש הפצה של הנגיף בארץ; להתחתן ברוב עם בבית-שמש רגע אחרי ההכרזה על איסור לצאת מהבית שלא לצורך חיוני.
הטעויות הללו תלויות זו בזו. אם כבר לפני שלושה שבועות היינו מתחילים לקבל תדרוכים יומיים מראש הממשלה, ובהם גזרות קטנות המחמירות מיום ליום, ייתכן שהיינו חוסכים חלק מאסונות פורים (שימו לב שהדבקות פורים ככל הנראה עדיין אינן מתבטאות במספרי החולים, שבוע אחרי החג). ייתכן שחתונות ענק כמו זו שהייתה אתמול בבית-שמש לא היו מתקיימות, כי אפילו בציבור החרדי היו מבינים את חומרת המצב.
חשוב להבין שהטעויות עדיין נעשות וימשיכו להיעשות. זה לא שלמדנו כל מה שיכולנו ועכשיו אנחנו חכמים מכדי לטעות. כל מה שגרם לטעויות עדיין נכון, גם עכשיו – החשיבה הלא-אקספוננציאלית, ההתמקדות בתוצאות לשעבר, הצורך לעמוד בציפיות הציבור, וגם חוסר ההבנה של הציבור.
אולי בעוד שבוע או שבועיים נבין שהיינו צריכים לשים את בית-שמש תחת עוצר מוחלט היום בבוקר, בעקבות החתונה של אמש. או נבין שהיה עלינו להחיל עוצר חמור יותר בתל-אביב, לאחר יום הבילוי ההמוני בים בתחילת השבוע. או לסגור את הכנסת לפני שהנגיף יגיע לראש הממשלה. הטעויות מתחוללות ממש עכשיו, ואנחנו לא רואים אותן – אנחנו רואים את התוצאות של טעויות מלפני שבועיים.
כאמור, התנאים האלה לא משתנים במהלך המגפה. טעויות נעשו, טעויות ייעשו. הן ייעשו גם לכיוון השני. בווהאן שבסין מצויים עכשיו מיליוני אנשים בבידוד ביתי מוחלט, והם צפויים לצאת ממנו רק בעוד כארבעה שבועות, לפי הכללים שקבעו הסינים. אבל בווהאן לא היו הדבקות כבר כמה ימים. אולי ההשבתה הקשה והטראומטית הזאת מוגזמת, ועליה להסתיים היום, או בעוד שבוע? ייתכן שזו טעות, לכיוון של החמרת יתר. טעויות נעשו, טעויות ייעשו, ולכל הכיוונים.
אנחנו במצב של אי-ודאות. מקבלי ההחלטות נמצאים באי ודאות גדולה מכול. הוודאות היחידה היא שהם ייטעו, כמו שכל אחד יטעה במהלך מגפה. אנחנו צריכים לקוות ולסייע לכך שסך הטעויות יקטן, ושאם נטעה – ניטה לצד הזהירות, ולא נביא למוות מיותר.
